גיבורות הצללים ביצירה פסיכולוגיסטית מקראית

הספר עוקב אחר סיפור יוסף ואנשי ביתו דרך מַבטן של המילים המספרות את הסיפור. המשותף לכל המילים הנדונות בספר הוא היותן בעלות משמעויות אחדות – מהן גלויות ומהן סמויות. המעקב אחר המילים מאפשר מעקב אחר הדמוי ות: אחר חיבוטי נפשן, אחר קבלת החלטותיהן, אחר מעשיהן ואחר המפגשים ביניהן. המילים הללו זורעות בסיפור זרעי אירוניה עם מנגנון השהיה ה”מתפוצץ” בבוא העת בפניה של הדמות שאליה הן מופנות. לפיכך יש ברבדים הסמויים של הסיפור אלמנטים של סיפור מתח ושל לוחמה פסיכולוגית, כנרמז בצירוף ”יוסף ואנשי ביתו” המכוון לפסוק בספר מיכה: ”אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ” (ז, ו). כשם שיש סופר צללים, אשר כותב ספר, אך הקרדיט על כתיבתו ניתן לאחר, כך יש בסיפור יוסף ואנשי ביתו שחקניות צללים, שהן הן המקדמות את עלילת הסיפור, אך הקרדיט על כך ניתן לדמויות האנושיות שבו. שחקניות הצללים בסיפורנו אינן שחקניות משנה, אלא בעלות תפקיד מרכזי; למעשה, גיבורות הסיפור הן גיבורות צללים. גיבורות הצללים בסיפור יוסף ואנשי ביתו אינן אחרות מאשר המילים שבו. באמצעות חשיפתן הופכות המילים לשחקניות מפתח גלויות ומובילות לא פחות, אם לא יותר, מן הדמויות הראשיות הגלויות בסיפור מלכתחילה.