הומו

אדם קירב את האודם אל שפתיי, שולח מדי פעם הוראות כמו: ”תכווץ”, ”תרפה”. עצמתי את עיניי, הרגשתי כל מריחה של האודם בכל הגוף. אדם סובב את ראשי בעדינות, ואני התרגשתי למגע אצבעותיו בפניי. מדי פעם פקחתי את הע יניים, ובכל פעם שפניו המאופרות של אדם נגלו אליי, השתוקקתי אליו יותר ויותר. ”זהו, סיימנו,” אמר. סובבתי את פניי אל המראה. מבעד לזקן שלי בלטו זוג שפתיים אדומות, שכמו פתחו את הארון שלי לרווחה וצעקו כמה אני שונה מכולם. אבל כשהחזרתי את עיניי אל אדם, הבנתי שבמקום שבו אני נמצא עכשיו, איני חריג כלל. דור לא הומו. אולי הוא לא מפסיק לחשוב על אדיר, שלא מדבר אתו אחרי חודשים שבהם היו שוכבים בדיסקרטיות, ואולי הגדיר את עצמו כ’מתעניין בגברים’ בטינדר, ואולי הוא יוצא מדי פעם למסיבות גייז ומרגיש לשעות ספורות שהוא סוף סוף כל מה שלא הצליח להיות בחוץ - אבל הוא בטוח לא הומו. עכשיו הוא רק צריך להבין מה הוא כן. בעולם שבו המותר והאסור הפכו לעיסה אחת, עולם שמאפשר לנו להיות מי שאנחנו – כל עוד אנחנו בדיוק כמו כולם, #הומו הוא סיפור על אדם אחד שנגזר עליו לגלות מי הוא באמת. עומר שטרנברג נולד ב-1992 בחיפה. גדל והתחנך בתנועת ”הנוער העובד והלומד” בזכרון יעקב, שירת כקצין בחטיבת הנח”ל, והשתחרר ב-2015. זהו ספרו הראשון.