הרכבת של תומר

”וּמֵאֵיפֹה נִקַּח חוֹל?” רָטְנוּ קְרוֹנוֹת הַמַּשָּׂא. ”אַל דְּאָגָה,” עָנָה תּוֹמֶר, ”אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְמַכְתֵּשׁ הַחוֹלוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים.” וְאָכֵן, הָרַכֶּבֶת נִכְנְסָה לְמַכְתֵּשׁ, שֶׁחוֹל וֹת בְּכָל הַצְּבָעִים עִטְּרוּ אוֹתוֹ בְּצִיּוּרִים מֻפְלָאִים שֶׁל חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי כַּדִים, שַׁיְּרוֹת גְּמַלִּים וַעֲצֵי תֹּמֶר. ”זֶה הָיָה הַמַּסָּע הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,” סִפֵּר תּוֹמֶר לְאִמּוֹ כְּשֶׁשָּׁב לְמִטָּתוֹ. זהו ספר על ילד שאוהב מאוד רכבות, וזוהי הזמנה לכל ההורים להצטרף לאהבה הזאת ולחוות מחדש את ילדותם דרך עיני ילדיהם. הספר עוסק גם במסע שבדמיון, שתמיד יפה יותר מהמסע שבמציאות. זהו ספר הילדים הרביעי של ליאורה מקמל, אומנית בלונים ואשת חינוך. ספרה הראשון, ”ספר הבלונים של ליאורה”, יצא לאור בהוצאת רכגולד. ספרה השני, ”מים זה משהו או כלום?” יצא לאור בהוצאת סטימצקי. ספרה השלישי, ”טיבר – המתנה שאכלה את כל המתנות”, יצא לאור בהוצאת סטימצקי. איוריה של חוליה פיליפונה ארז מוסיפים לספר ממד קסום.