לחיצת יד חלשה

תחושת עצב יורדת עליי. הינה, אני אומר לעצמי, סימני הפרקינסון מאיימים להשתלט: אני איטי, קשה לי להתיישב, כתב היד שלי לא קריא, אני נוטה ליפול, יש לי כל הסיבות להיות עצוב. דיכאון, דיכאון, שלא אפול אליו. המחשבות מנקרות בראשי: אני חי ומתפקד, יש לי חיים מלאים. אני שמח וגם עצוב, ויש לי גם פרקינסון. המחלה לא מגדירה אותי, אני רק חולה בפרקינסון, לא כולי פרקינסון. אט־אט חודרות המילים למוחי, ואני קשוב לקול התקווה. יום חדש נוקש בדלת. שנים של ניסיון לחיות עם הפרקינסון מתכנסות אצל אורי סטריזובר לפתקים קטנים של הרהורים, מחוות, ייאוש, הומור ותקווה. המחלה מזמנת מצבים, והוא בוחן אותם, אחד־אחד, ביושרה ובפיכחון, נותן שפה לאזורי המחלה הלא־מדוברים, משחק עם התקווה והנחמה לכאן ולכאן, ומשרטט מתוך זה דיוקן שאי אפשר להפסיק ולהתבונן בו. ד”ר אורי סטריזובר (uristr@gmail.com) הוא יזם ומפתח תוכניות בתחומי התרבות והאומנויות. הוא פרסם עד כה שני ספרי שירה וספר ילדים. זהו ספרו הרביעי