להרוג את אלוהים

‘בת של זונה יהודייה’, נהגתי לקרוא לה בצחוק כששכבנו ערומים על רצפת העץ הסדוקה בדירת המרתף שהותיר לי אבי, זמן שהסתלק מן החיים. בתחילה הייתה מתילדה מעווה את פניה בעלבון, אך מיד לאחר מכן חשפה טור שיניים צ חורות ובשולי חיוכה הופיעו גומות חן קטנטנות, שאותן כל כך אהבתי לנשק. היא מעולם לא הבינה מדוע בחרתי לאהוב אותה בחיבה מיוחדת דווקא על אותו כתם אדום ודהוי ברצפת העץ, אבל גם לא הוסיפה לשאול בעניין. מתילדה אהבה אותי בכל מקום ובכל רגע, ללא סייג ובלי שום תנאי. אך דווקא שם, על אותו כתם אדום אשר דהה עם הזמן, נדמה היה לי תמיד שאהבתנו גואה קצת מעבר לרגיל.