מעצבת חלונות הראווה

לקראת סוף המילניום, דליה, אישה מפונקת, מוזרה ועשירה, עוזבת את בעלה ובתה בטורונטו, קנדה, ושבה ארצה, כדי לתעד את חייה של דודתה, קמליה, מעצבת חלונות הראווה ויתר בני משפחתה שנספו בשואה. לצורך כך היא בו נה לה בית על הר הכרמל, ותוך כדי בנייתו היא מצרפת אליו חדר אוכל של מנזר קתולי, שהיא תולשת מסרט איטלקי. היא מחליפה את הצלב שעל הקיר בשעון, שבעיניה הוא משרתו של הזמן. בחדר הזה היא יוצרת לבדה בובות של בני משפחתה (מצד אמה) שנספו בשואה, ומושיבה אותן סביב השולחן הענק, וגם מתחילה לספר את קורותיהן, כשהיא מתרכזת בעיקר בסיפורה של קמליה, “מעצבת חלונות הראווה” בוורשה, דודתה והאחות התאומה של אמה.