מה רבו גווניך

’מה רבו גווניך’ , אנתולוגיה נוספת בהוצאת ’אשכולות פואטיקה – שירה עברית לעם’ מזמינה את הקוראים לצלול לעולם שבו הצבעים אינם רק תכונה חזותית – אלא שפה של ממש. זוהי אסופה רב-קולית של משוררות ומשוררים בני זמננו, המתכתבת עם עולמות של זיכרון ואהבה, טבע ותרבות, גוף ונפש, מלחמה ושלום, תוך שהצבעים מתפקדים בה כגשרים רגשיים, פואטיים ותודעתיים. מאז ומעולם שימשו צבעים בשירה כלי לביטוי עדין ומרומז לניואנסים נפשיים, מצבי רוח, אמונות וערכים. בשירה העברית, החל ממזמורי התנ”ך, דרך שירת ימי הביניים ועד הפואטיקה המודרנית, לצבעים ניתנה משמעות סמלית ותרבותית: תכלת היה צבעו של הקודש והכיסופים, שחור של אבל ועומק, לבן של תמימות וטוהר, אדום של אש, דם ותשוקה. המשוררים והמשוררות באנתולוגיה זו ממשיכים מסורת זו, אך גם חורגים ממנה – מעניקים לצבעים חיים חדשים, אישיים ולעיתים מפתיעים. באנתולוגיה זו נרקם מארג עדין ועז-ביטוי של צבעים כמעצבי תודעה – אישית וקולקטיבית. דרך העיסוק בצבע נפרשת התבוננות עמוקה על עולמנו הפנימי והחיצוני, על החיפוש האנושי אחר משמעות, שייכות ותקווה. במיוחד בימים של קונפליקט, שכול ומאבק, יש ערך עצום לשירה המחזירה את הצבע לא רק לעיניים אלא גם לנפש – שירה שמבקשת לא רק לתאר את העולם, אלא לגאול אותו. ’מה רבו גווניך’ אינה רק חגיגה של צבע – היא קריאה לראות אחרת, להרגיש אחרת, לכתוב ולקרוא מתוך עומק ומורכבות. שירה כזו מאפשרת לנו להבין שגם בעיצומו של כאב – יש מקום לגוונים, יש מקום ליופי, יש מקום לתקווה.