פיקאסו

בתקופה ההיא הייתי היחידה שהבינה את פיקאסו, אולי גם מפני שביטאתי את אותו הדבר בספרות, ואולי גם מפני שאני אמריקנית, וכמו שכבר אמרתי, לספרדים ולאמריקנים יש דרך הבנה דומה. מאוחר יותר דרן ובְרַאק השתתפו גם הם במאבק. אך ברגע ההוא המאבק הזה נותר מאבק לפיקאסו בלבד." [, מתוך הספר], סופרת ואספנית אמנות, נולדה בפיטסבורג ב־1874. ב־1903 נסעה לפריז, השתקעה בה וניהלה סלון שבועי. בפריז היא פגשה את הצעיר ואספה רבות מיצירותיו, מהן שניתנו לה במתנה — כמו הפורטרט הנודע — ומהן שרכשה בכספה. הטקסט שלהלן פורסם ב־1938 ונכתב בסגנון המינימליסטי האופייני לשטיין, כתיבה מרמזת וחזרות, ובו תיאור התפתחותו של פיקאסו בין 1900, שנת ביקורו הראשון בפריז, ל־1937, השנה שבה צייר את גֶרְנִיקָה. בד בבד יש בו תהייה על הטבע יוצא הדופן של החזון והיצירה של צייר גדול זה במאה ה־20.