קיפולי הנייר של הגוף

מה קורה לגוף כשהנפש מתקפלת? ומה נשאר כשמנסים לפרוש אותו מחדש באמצעות מילים? בספר שיריה הראשון, קיפולי הנייר של הגוף, אפרת בבקוף כותבת מתוך המקומות שגוף ונפש נפגשים בהם, ולעיתים מתפרקים. בבקוף (ילידת 1986), תרפיסטית במוזיקה ומטפלת הורה־ילד מהוד השרון, פוגשת ביומיום את הפגיעות שבחיים ובה עצמה, ובשירה היא נותנת קול למה שנותר מתחת לפני השטח. השירים נכתבו לאורך מספר שנים, וחלקם הגדול נולד מתוך מציאות של מלחמה, מילואים, אזעקות וחיים הנעים כל הזמן בין שגרה לשבר. לצד זה, נוכחת גם האימהות, כחוויה יומיומית של קרבה והיפרדות, וכן העבודה הטיפולית, המחלחלת אל תוך השירים כייצוג של החיים עצמם. קיפולי הנייר של הגוף נע בין המטפלת למטופלת, בין האם לילדה, בין מי שמחזיקה לבין מי שמבקשת להיות מוחזקת. בין הרמוניה לדיסהרמוניה, בין פירוק להרכבה, בבקוף שואבת ברגישות גבוהה מהיפה מהכואב, והופכת אותם לשירה המבקשת להישאר.