למלא את השקט

"הרופאה עם המבטא הגרמני, שהייתה דווקא נחמדה, אמרה שהיא יודעת שאת מבינה הכול. ישבנו אצלה ביחד והחזקתי לך את היד, ובניגוד לרוב האנשים האחרים שאת פוגשת לאחרונה, היא דיברה ישירות אליך ושאלה אותך שאלות, למרות שהיא כנראה ידעה שיהיה לך קשה לענות. זה מייד מצא חן בעיני, וכשהיא דיברה לא כל כך הקשבתי לה אלא התעכבתי כמה רגעים ארוכים על העובדה שהיא דיברה אליך, ולא עליך. היה בזה משהו מנחם. הסתכלתי על השעון שבחדר וראיתי שהוא תקוע. תהיתי לעצמי כמה זמן הוא תקוע. מעניין אם בפעם האחרונה שהוא עבד את עוד הצלחת לדבר. מעניין אם למישהו בכלל אכפת. 'אתן מבינות את מה שאני אומרת?' הרופאה שאלה במבטא גרמני, ושתינו הנהנו. את הנהנת כי לא יכולת לדבר ואני הנהנתי כי לא באמת הקשבתי". למלא את השקט הוא אוסף מכתבים מבת לאם שחולה במחלת האפאזיה, מחלה שפוגעת בדיבור, עם השפעות נוספות על תפקוד הגוף. הבת, שהייתה רגילה לשוחח עם אמה על בסיס יומיומי אינה יודעת אם האם מבינה אותה, ועדיין בוחרת לספר לה באמצעות מכתבים את כל אשר עובר עליה בהווה, ואת כל שעבר עליהן בעבר. עם הזמן המכתבים משנים צורה והופכים למכתבי פרדה של הילדה הבוגרת, מאמא נוכחת-נפקדת, שחסרה לה מאוד. ככל שהזמן עובר הקשר בין השתיים הופך לחד-צדדי. זה סיפור אישי שבנוי מקטעים מחיים שלמים, ומשקף תמונה רגשית ונפשית, לצד זיכרונות שונים מהעבר רחוק, העבר הקרוב וההווה. למלא את השקט הוא רומן אפיסטולרי עדין ונוקב כאחד. מסמך אישי שהוא גם סיפור אוניברסלי על אובדן ועל חמלה, משפחה ועל מה שנאמר, ומה שנשאר רק בין השורות. אילת סלצקי-אסף היא כותבת ומלווה תהליכי כתיבה. נולדה בירושלים ומתגוררת עם משפחתה במושב אביעזר שבעמק האלה. ספר הביכורים שלה אם יהיה זה שנית יצא לאור בשנת 2014. זה ספרה השני.