גרסיה וקולט יוצאים לחקור

הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים גַרְסִיָּה וְקוֹלֵט לֹא הִצְלִיחוּ לְהַסְכִּים בֵּינֵיהֶם. "בּוֹאִי נַחְקוֹר אֶת הֶחָלָל!", הִצִּיעַ גַרְסִיָּה. "בּוֹא נַחְקוֹר אֶת הַיָּם!", הִצִּיעָה קוֹלֵט. "אֲנִי בּוֹנֶה חֲלָלִית", הוֹדִיעַ גַרְסִיָּה. "אֲנִי בּוֹנָה צוֹלֶלֶת", הֵשִׁיבָה קוֹלֵט. וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ לְמַסָּע מְרַתֵּק... בְּנִפְרָד. גַרְסִיָּה נֶהֱנָה מֵהַמַּסָּע שֶׁלּוֹ. קוֹלֵט אָהֲבָה אֶת הַמַּסָּע שֶׁלָּהּ. אֲבָל לִשְׁנֵיהֶם הָיָה חָסֵר דָּבָר אֶחָד. גַרְסִיָּה וְקוֹלֵט יוֹצְאִים לַחְקוֹר הוּא סֵפֶר יְפֵהפֶה עַל יוֹפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, וּבְעִיקָּר עַל מְקוֹמָהּ שֶׁל הַחֲבֵרוּת בְּעוֹלָמֵנוּ, שֶׁלְּעִיתִּים הִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִכָּל מַסָּע.