SEMPER IDEM - תמיד אותו דבר

ג'ורג'ה לבוביץ' הוספה למעקב ג'ורג'ה לֶבוביץ נולד בעיר סומבור ב־1928 למשפחה יהודית־סרבית ונפטר בבלגרד ב־2004. בזמן מלחמת העולם השנייה התגורר בבית סבתו בבודפשט, וגורש משם לאושוויץ ב־1944 עם אמו וסבתו. הוא הצליח לשרוד, אך אמו התאבדה ימים מעטים לאחר שהגיעה למחנה. רק הוא ואחיו הבכור נותרו בחיים מכל משפחתם הענפה. לאחר החלמה ממושכת פצח בקריירה כעיתונאי, סופר ומחזאי, וזכה לפרסום והערכה במולדתו. מלחמת הבלקן ביוגוסלביה הקומוניסטית לשעבר, בשנים 1996־2000, הביאה אותו לישראל. הוא ניסה להיקלט כאן, אך כשלא מצא בימות למחזותיו – שב לסרביה ונפטר שם ארבע שנים מאוחר יותר. רומן הזיכרונות שכתב בשלהי חייו המחזאי והסופר הסרבי ג’וֹרגֶ’ה לֶבּוֹביץ’ פורשׂ בפני הקורא את סיפורי חייהם של בני משפחה יהודית ענֵפה, שחיו בין שתי מלחמות העולם בווֹיווֹדינה ובקרואטיה, שהיו בימים ההם חלק מממלכת יוגוסלביה. הרומן כתוב מנקודת מבטו של ילד שהתבגר לנער, שחייו התנהלו בעולם שכיום היינו מכנים אותו “רב-תרבותי”, בין סרבים, הונגרים, גרמנים, יהודים וצוענים – כשברקע העימותים הבינתרבותיים, ההקצנה הלאומנית, התעמולה הנאצית ורדיפות היהודים ערב מלחמת העולם השנייה. זוהי נקודת ראותו המיוחדת של מבוגר הכותב את הילד שהיה, ילד שניחן בתום לב, בתאווה לרכוש דעת, בכישרון מולד לבחון ולאבחן, להכיר במורכבויות ובפרדוקסים ולתארם בכאב, בהומור ובשאר רוח. מה שהיה ללֶבּוֹביץ’ לומר על הרוע, השנאה, הבגידה והאיוולת נבע מחוויות ילדותו ונעוריו, וזיכרונו רוענן בחומר הנפץ שבגל מחודש של רוע, שנאה, בגידה ואיוולת במלחמות שהתחוללו לאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים למאה העשרים. סינדרום זה של הישנות, שהמחבר לא התייחס אליו במפורש ברומן, משמש הצדקה לשם שבחר לספרו: Semper idem (תמיד אותו דבר). ג’וֹרגֶ’ה לֶבּוֹביץ’ (2004-1924) נודע בארצו בעיקר כמחזאי עטור שבחים ופרסים, שמחזותיו תורגמו והועלו על הבמה בארצות רבות, וככותב סיפורים ונובלות. הרומן Semper idem, שהמחבר לא הספיק להשלים את שלושת פרקיו האחרונים, זוכה כיום להערכה כאחת מפסגות הספרות הסרבית במאה העשרים ואחת. מבקרי ספרות נחשבים בארצו מעמידים אותו בשורה אחת עם יצירתו הספרותית של דנילו קיש. ג'ורג'ה לבוביץ' הוספה למעקב ג'ורג'ה לֶבוביץ נולד בעיר סומבור ב־1928 למשפחה יהודית־סרבית ונפטר בבלגרד ב־2004. בזמן מלחמת העולם השנייה התגורר בבית סבתו בבודפשט, וגורש משם לאושוויץ ב־1944 עם אמו וסבתו. הוא הצליח לשרוד, אך אמו התאבדה ימים מעטים לאחר שהגיעה למחנה. רק הוא ואחיו הבכור נותרו בחיים מכל משפחתם הענפה. לאחר החלמה ממושכת פצח בקריירה כעיתונאי, סופר ומחזאי, וזכה לפרסום והערכה במולדתו. מלחמת הבלקן ביוגוסלביה הקומוניסטית לשעבר, בשנים 1996־2000, הביאה אותו לישראל. הוא ניסה להיקלט כאן, אך כשלא מצא בימות למחזותיו – שב לסרביה ונפטר שם ארבע שנים מאוחר יותר.