לבן על גבי שחור

רובן דוד גונזלס גלייגו הוספה למעקב רוּבּן דויד גונזלס גלייגו נולד ב-1968 במוסקבה עם שיתוק מוחין חמור. סבו, איגנציו גלייגו שהיה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הספרדית, התבייש בו, ובגיל שנה שלח אותו לבית יתומים, והודיע לבִתו, אִמו של גלייגו כי בנה נפטר. בניגוד לכל הסיכויים הגיע רוּבּן גלייגו לבגרות בלי כל יכולת להשתמש בידיו או ברגליו. הוא נישא, הוליד ילדים ועבד ברוסיה כמומחה למחשבים עד שנת 2000, אז נוצר מחדש הקשר עם אִמו. הוא עבר לגרמניה וכיום הוא חי בארה"ב. פרס "בוקר רוסי" של הספרות הרוסית הוקם בשנת 1991 על ידי חברת המסחר הבריטית "בוקר", ביוזמתה של המועצה הבריטית ברוסיה כאנלוגית לפרס הבוקר הבריטי. בשנת 2003 זכה בפרס זה רובן דוד גונזלס גלייגו על ספרו "לבן על גבי שחור", שנכתב בשנת 2002 ברוסית. ראש המפלגה הקומוניסטית של עמי ספרד, איגנסיו גלייגו, שלח את בתו להשכלה גבוהה בברית המועצות, שם היא פגשה את אהבתה וילדה ממנו בן, נכה מלידה. הסבא סיפר לבתו כי בנה מת ולקח אותה לספרד, ונכדו נשאר בברית המועצות בבית נכים של ילדים לגדול כיתום ולהיאבק על הישרדותו בעולם נורא וזר ללא אהבה, תקווה, אמפתיה. כך עברה ילדותו של המחבר וגם ילדותו של גיבור ספרו. מבט כנה של רובן דוד גונזלס גלייגו על מה שקרה וממשיך לקרות ברוסיה בבתי נכים לילדים וניסיונו בהתמודדות עם מערכת הרשע מסייע לקוראים רבים של ספרו למצוא את הכוח לחיות, להתנגד למערכות האלימות וההשפלה. הספר הינו ייחודי בכל המובנים – נכון להיום הוא מתורגם ללמעלה מ-30 שפות, נלמד באוניברסיטאות ברחבי העולם ולא מעט עבודות דוקטורט ומחקר נכתבו כשהן מתבססות על הספר הזה. הוא משמש כקנה מידה בידיעת השפה עבור לומדי רוסית במדינות רבות. "חושף באופן פורץ דרך את ההתעללות הסובייטית בנכים… "לבן על גבי שחור" לא מתעכב על רחמים עצמיים וזעם מוסרי; במקום זה הוא מלא באנקדוטות פשוטות על הישרדות מאולתרת ובחברויות ש(גלייגו) הצליח להתמיד בהן… הנרטיב שמתקבל מרגיש מרוכז ואוניברסלי מעבר לאישיות או אומה ספציפית." The New York Times "ספר זכרונות מחריד ונעים אשר מדגיש באופן עקבי העצמה וסיבולת על פני רחמים עצמיים." Entertainment Weekly "לפי גלייגו, המיתוס הסובייטי אינו אלא העמדת פנים חלולה ומדכאת על חמלה. גלייגו חושף את הסוד הזה בתבונה וסמכותיות, בהצגתו יחד עם זה כל פולחן גבורה המשגשג על דיכוי חולשת האדם… "לבן על גבי שחור" מציג את הגיבור הזה כחי ובועט." The Washington Post Book World "נוקב, עצמתי… הספר הקטן של מר גלייגו מרגש מאוד, זה משמח מאוד לקרוא את הניצחון שלו." The Washington Times "ספר זכרונות מדהים, קצר ונוקב… יצירה עשירה, מרתקת ומטעה בפשטותה." Kirkus Reviews (starred review) "מה שהופך את הסיפור העצמתי הזה לאוצר של ממש זה שזה לא רק סיפור חייו של גלייגו. מדובר בדיוקן מורכב של עולם הרחוק מדמיונם של רוב האנשים. זאת פרוזה מעולה שמתארת דמיות שהוא פגש ומקרים שקרו לו, מסופרים בתמצית בסגנון צ'כוב." Russian Life magazine "ספר יוצא דופן… יותר מאשר שהוא פונה אל הלב, הספר הזה פונה אל האמת. הרגשות שלנו מתעוררים לא בגלל הסופר שאינו מעוניין שנרחם עליו, אלא בגלל העובדות שהוא מעביר בצורה כה קפדנית. מזכיר את If this is a man" " של פרימו לוי." Times Literary Supplement (London) "תיאור בלתי מתפשר של החינוך הנוקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, הוא מחווה לחוסר הרצון האישי. הסמליות של ברית המועצות כמדינה שמלאה באנשים עם מוגבלות מוסרית שהרוח האנושית בה עדיין שורדת. היא חזקה כפי שהיא מאופקת" New Statesman (London) "עיבודו של גלייגו לסיפורו "לבן על גבי שחור" הוא סיפור של הישרדות כנגד כל הסיכויים." Radio Free Europe "זה יותר מאשר תיאור של ילדות קשה. בפרוזה מדויקת, גלייגו מוסר לנו דיוקן של החיים בתוך הדיקטטורה." Markische Allgemeine Zeitung (Germany) "עוצר נשימה… אחת הבכורות הבלתי נשכחות של העונה." Hannoversche Allgemeine Zeitung (Germany) "מרגש מאוד." Der Spiegel (Germany) באופן מסורתי נוטים להתייחס לבעלי מוגבלויות כאל גיבורים מצד אחד או כנטל על החברה מהצד השני. גונזלס גלייגו דוחה את שתי ההתייחסויות, ומנתח בשוויון נפש את מושג "הגיבור": "אני - גיבור... אם אין לך ידיים וגם לא רגליים ומלבד זאת תיחבלת להיוולד יתום אז זהו. נגזר עליך או להיות גיבור עד סוף ימיך או להתפגר. אני גיבור. פשוט אין לי ברירה אחרת". באופן זה, מתחבר ספרו של גונזלס גלייגו לפרויקט הפוליטי-מדעי של "לימודי מוגבלויות", הקוראים להבין את מושג המוגבלות דרך האינטראקציה שבין היחיד לסביבתו. ד"ר חגי בועז, סוציולוג מאוניברסיטת תל אביב, עורך סדרת "האוניברסיטה המשודרת" בגלי צה"ל.פורסם ב"הארץ" - ספרים רובן דוד גונזלס גלייגו הוספה למעקב רוּבּן דויד גונזלס גלייגו נולד ב-1968 במוסקבה עם שיתוק מוחין חמור. סבו, איגנציו גלייגו שהיה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הספרדית, התבייש בו, ובגיל שנה שלח אותו לבית יתומים, והודיע לבִתו, אִמו של גלייגו כי בנה נפטר. בניגוד לכל הסיכויים הגיע רוּבּן גלייגו לבגרות בלי כל יכולת להשתמש בידיו או ברגליו. הוא נישא, הוליד ילדים ועבד ברוסיה כמומחה למחשבים עד שנת 2000, אז נוצר מחדש הקשר עם אִמו. הוא עבר לגרמניה וכיום הוא חי בארה"ב.