איגרת על ה"הומניזם"

מרטין היידגר הוספה למעקב מרטין היידגר (1889 - 1976), פילוסוף גרמני. נחשב לאחד הפילוסופים המשפיעים במאה ה-20, ומשוייך לזרם האקסיסטנציאליסטי, למרות שהוא עצמו דחה את סיווגו כאקסיסטנציאליסט. התרכז בשאלות פנומנולוגיות ואונטולוגיות, והושפע בעבודתו מניטשה ומעולם המחשבה האידיאליסטי הגרמני, מקירקגור ומהפילוסוף היהודי-גרמני הוסרל, קודמו בתפקידו באוניבסיטת פרייבורג. הגותו שזורה בעיון באמנותם של משוררים כהלדרלין, טרקל וצלאן, ובציור של ון גוך. מסה זאת, המבוססת על איגרת שכתב בשנת 1946 מרטין היידגר (1889--1976), מגדולי ההוגים המערביים במאה העשרים, מוגשת כאן לראשונה בתרגום עברי. מעבר לחשיבותה להבנת הגותו והמפנה שחל בה מאז פרסום ספרו הגדול הוויה וזמן, היא גם עדות מרתקת למתח הפילוסופי והפוליטי בינו ובין הוגה אחר שהשפיע רבות על המחשבה המערבית בתום מלחמת העולם השנייה, ז'אן-פול סארטר. סארטר, אשר ביקש לשקם את תרבות אירופה השוקעת לאחר פשיטת הרגל הרוחנית שלה, ניסה – בהרצאתו הפופולרית האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם – "לגייס" את היידגר למחנה ההוגים שכינה "אקזיסטנציאליסטים אתאיסטים", מחנה שבו כלל גם את עצמו. בחליפת המכתבים שלו עם פילוסוף צרפתי צעיר הביע היידגר הסתייגות ברורה מניסיון זה. חילוקי הדעות בינו ובין סארטר נגעו הן למושג הקיום, שעליו מושתת האקזיסטנציאליזם, והן למונח "הומניזם", שכל אחד מהם הגדירו מחדש לשיטתו. לתרגום זה של המסה נלווית אחרית דבר מאת המתרגם, דרור פימנטל, אשר עומד על שורשי הפירוש החדש-ישן שהיידגר מעניק ל"הומניזם" – פירוש שקושר את האנושיות ל"שאלת ההוויה" – וסוקר את השפעתו על מחשבת האדם במחצית השנייה של המאה העשרים. למסה נלווית גם רשימת פרסומים מאת היידגר ועליו (תרגום ומקור) שראו אור בעברית עד כה. ספר זה יוצא לאור במסגרת סדרת "ספרי מופת פילוסופיים" בעריכת יעקב גולומב. מרטין היידגר הוא ככל הנראה הפילוסוף החשוב והמשפיע ביותר במאה ה-20. הגותו נפרשת על תקופה של כ-50 שנה, משנות ה-20 עד שנות ה-70. עיקר עיסוקו של היידגר הוא בשאלת ההוויה, כלומר, מה פירוש להיות. למחשבתו נודעת השפעה עצומה על הפילוסופיה, בעיקר על ההגות הצרפתית משנות ה-60 ואילך, והיא מגעת עד ימינו אלה. מרטין היידגר הוספה למעקב מרטין היידגר (1889 - 1976), פילוסוף גרמני. נחשב לאחד הפילוסופים המשפיעים במאה ה-20, ומשוייך לזרם האקסיסטנציאליסטי, למרות שהוא עצמו דחה את סיווגו כאקסיסטנציאליסט. התרכז בשאלות פנומנולוגיות ואונטולוגיות, והושפע בעבודתו מניטשה ומעולם המחשבה האידיאליסטי הגרמני, מקירקגור ומהפילוסוף היהודי-גרמני הוסרל, קודמו בתפקידו באוניבסיטת פרייבורג. הגותו שזורה בעיון באמנותם של משוררים כהלדרלין, טרקל וצלאן, ובציור של ון גוך.