מארז ספרות אוקראינית

3 ספרים במארז מוסקוביאדה / יורי אנדרוחוביץ' השנה היא 1991, רגע לפני קריסת ברית-המועצות. משורר אוקראיני צעיר במוסקבה מתעורר בבוקר שבת במעונות המכון הגבוה לספרות ע"ש גורקי. הוא יוצא לפגוש חבר. על דרכו נקרים חברים שתיינים, מאהבת לוכדת נחשים, פיגוע טרור, ומנגנון הק.ג.ב. כל ריקבון האימפריה סובב אותו מכל עבר ומענה אותו. היום מסתבך ונשטף בעוד ועוד אלכוהול, ומסתיים במשתה סודי מתחת לאדמה בחברת רוחות מן העבר. זהו הרומן הראשון המתורגם לעברית מן השפה האוקראינית. הוא מתאר בחן מחוצף את אווירת ההתפרקות של אותם ימים, הרווּיה לאומנות, אנטישמיות ושחיתות, ומשלב את נקודת המבט האוקראינית, המיעוטית והרמוסה, על האימפריה החולה, רגע לפני המבול. הרומן המשעשע, הפיקרסקי, שנכתב מיד לאחר קריסת ברית-המועצות, נחשב אבן דרך בספרות האוקראינית בת־זמננו. יותר מכול הוא מזכיר את הסאטירה השתיינית "מוסקבה–פטושקי" מאת ירופייב, ואת אודיסאת השיטוט "יוליסס" של ג'ויס. במעמד הסיום שלו, אף שנכתב ב־1992, דומה שהרחיק המחבר ראות עד ימינו אנו. יוּרִי אַנדרוּחוֹביץ', יליד 1960, הוא מבכירי הסופרים האוקראינים בני זמננו. הוא פרסם עד כה חמישה רומנים, ארבעה ספרי שירה, שני כרכים של מאמרים ומסות, וכן תרגם לאוקראינית מאנגלית (שייקספיר), גרמנית (רילקה, ואלזר, פון קלייסט), פולנית (שולץ), ורוסית (מנדלשטם, פסטרנק). הוא חתן פרס הֶרְדֶר, פרס השלום על שם אריך מריה רֵמארק, פרס חנה ארנדט, ומדליית גתה. טנגו המוות / יורי ויניצ'וק ארבעה נערים – אוקראיני, פולני, גרמני ויהודי. אלו חברים בלב ובנפש הגדלים בעיר לביב הרב־לאומית והתוססת שלפני מלחמת העולם השנייה, מתמודדים עם מאורעות המלחמה ושלושת כובשיה, ונאבקים כתף אל כתף על עצמאות עירם. חייהם מתוארים בשילוב הומור, חמלה, ועין נהדרת לפרטים. בעלילה מקבילה בהווה, חוקר תרבות עתיקה נתקל ב"ספר מתים" הכתוב בכתב יתדות ובפרקי שירה מסתוריים. החוקר מפענח לאיטו תעלומה הכרוכה בהיסטוריה של העיר ושל משפחתו שלו, ובמחנה הריכוז ינובסקה שהקימו הנאצים בפאתיה, שבו חוּבּר ונוּגן בכפייה "טנגו המוות" על ידי מוזיקאים יהודים. בשני קולות הנכרכים זה בזה, יורי ויניצ׳וק, אחד הסופרים האוקראינים החשובים בדורו, אורג יצירה ספרותית, טרגית ומנחמת כאחת. מחקרי שטח בסקס אוקראיני / אוקסנה זבוז'קו בשנת 1996 ראה אור באוקראינה הרומן הנועז מחקרי שטח בסקס אוקראיני, ומייד היכה גלים בעולם הספרות האוקראיני: הוא מספר על משוררת אוקראינית מוכשרת ועל מערכת היחסים הכאובה שלה עם צייר אוקראיני מוכשר אף הוא, על רקע שהותה האקדמית בארצות הברית, שמאפשרת לה התבוננות מרחוק על אוקראינה ועל האוקראיניּות, אך גם מאלצת אותה להסביר את עצמה ואת אוקראינה לסטודנטים ומרצים אמריקאים שמתקשים להבחין בין אוקראינה לרוסיה. על רקע העצמאות הטרייה, רק חמש שנים לאחר קריסת ברית המועצות, ואל מול הצללים הארוכים שעדיין הטילה התרבות הסובייטית על אוקראינה, כתבה אוקסנה זּבּוְז'קֹו טקסט בועט, אוטוביוגרפי במידה רבה, שתבע לא רק עצמאות לאומית אלא גם עצמאות נשית, ושמתח קווים עוצרי נשימה בין המאבק הלאומי בן מאות השנים של האוקראינים כנגד האימפריות ששיעבדו אותם והתעללו בהם בזו אחר זו, לבין מאבק הנשים (בכלל) והנשים האוקראיניֹות (בפרט) על חירותן וכבודן, מול גברים שבורים, אלימים, ומדוכאים בעצמם. מאז יציאתו השפיע הספר על דור שלם של יוצרים ויוצרות באוקראינה, הפך לאחת היצירות המרכזיות והחשובות בספרות האוקראינית הבתר־סובייטית, וכונה "התנ"ך של הפמיניזם האוקראיני", כמוסבר בהקדמת המחברת לרגל יובל ה־25 שנה לספר. אוקסנה זַבּוּזְ'קוֹ, ילידת לוּצְק, אוקראינה, 1960, היא אחת הסופרות הפעילות הבולטות בספרות אוקראינה. היא פרסמה חמישה כרכי שירה, שני רומנים, ארבעה כרכי סיפורים ונובלות, ואחד־עשר כרכי מאמרים ומסות. היא זכתה בפרס אנגלוס (2013), פרס אנטונוביץ' (2009), אות מסדר הנסיכה אולהָה (2009), הפרס הלאומי ע"ש שבצ'נקו (2019), ספר השנה של ה־BBC באוקראינה (2020), ובעיטור לגיון הכבוד מאת ממשלת צרפת (2023).