אהבתי לאהוב

צילום:יסמין אדף שמעון אדף הוספה למעקב שמעון אדף (1972) מלמד במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. ספר שיריו הראשון נקרא "המונולוג של איקרוס". לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר. בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". ב-2006 יצא לאור ספרו "הלב הקבור". בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. בשנת 2008 יצא לאור ספרו "פנים צרובי חמה". בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא". על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי. באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור". באוגוסט 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס". בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה. בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה". בשנת 2015 יצא לאור ספרו "קובלנה של בלש". בשנת 2017 זכה בפרס ניומן לספרות עברית. מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/473u5wnhלהאזנה: שכר סופרים- להטיל ספק במילים הכתובות תום גלות של עשרים שנה חוזרת נוריאה חזן לעיירת הולדתה, במטרה לפגוש את אמה ואת אחותה, אולם בבית ילדותה גרה משפחה אחרת, ואיש אינו מזהה אותה. יתר על כן, היא מגלה שגופתה של נערה, ששמה נוריאה חזן, נמצאה עשרים שנה קודם, ביום עזיבתה. העולם שנוריאה חיה בו עבר שינוי מופלג. שיבוש גנטי פגם ביכולת ההתרבות של היונקים: השחלות ברחמן של הנקבות הפכו ליסוד עוין, התוקף את הגוף ומפורר אותו. משום כך שחלות הנשים נכרתות בלידתן ונשמרות במאגר כלל־מדינתי, אלמוני. כאשר הן מבקשות להרות, מאותרות עבורן שחלות המתאימות לזרעו של הגבר – בן הזוג או התורם, כי גם זרעם של הגברים נפגם ואינו יכול להפרות כל שחלה. התוצאה היא שנשים מביאות לעולם ילדים שאינם צאצאיהן הביולוגיים. בסבך הזה תרה נוריאה חזן – השייכת למסדר דמויותיו של אדף, הקרובות אצל האור, האופל והקודש – אחרי עדויות לעברה, שאולי הוא עברה של מישהי אחרת בכלל. מנגד, בעולם שלנו, מנסה גבר מתבודד, העובד במרכז לטיפול בילדים עם מוגבלות שכלית ושקוע בלימוד אינטנסיבי, לגולל את קורות מפגשיו והיכרותו עם נוריאה חזן. אך הקשרים בין סיפוריהם מורכבים משנדמה לו, וייתכן שסיפורו אינו מה שהוא סבור שהוא. אהבתי לאהוב, ספרו של שמעון אדף, חתן פרס ספיר (2012) ואחד מבכירי הספרות העברית לדורותיה, הוא ספר ממכר. הוא שואב אותנו לתוך עולם מרובה מישורים ומתעתע, שבו ה"מציאות" היא תוצר אלכימי של שברי זהויות – פרטיות, חברתיות ותרבותיות, והניסיון לייצב בתוכה "אני" יכול להתממש, אם בכלל, רק באתרים של אסון ופגיעה. יגאל שוורץ צילום:יסמין אדף שמעון אדף הוספה למעקב שמעון אדף (1972) מלמד במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. ספר שיריו הראשון נקרא "המונולוג של איקרוס". לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר. בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". ב-2006 יצא לאור ספרו "הלב הקבור". בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. בשנת 2008 יצא לאור ספרו "פנים צרובי חמה". בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא". על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי. באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור". באוגוסט 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס". בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה. בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה". בשנת 2015 יצא לאור ספרו "קובלנה של בלש". בשנת 2017 זכה בפרס ניומן לספרות עברית. מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/473u5wnhלהאזנה: שכר סופרים- להטיל ספק במילים הכתובות