כמו פרש קווקאזי

צבי גיל הוספה למעקב צבי גיל (נולד ב-29 במרץ 1928) הוא ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, מתעד השידור הציבורי בישראל, עיתונאי, סופר, תסריטאי, במאי ומפיק סרטי תעודה; נמנה עם מייסדי המיזם לתיעוד תרומת הניצולים למדינה. בעת שירותו בצה"ל פרסם רשימות, בדרך כלל בשם בדוי, בעיתון "במחנה"; ובתקופת שהותו בארצות הברית כתב בביטאון "עלים" של תנועת "העובד הציוני". ב-1953 עבד בעיתון "זמנים", תחילה כמשכתב ואחר כך כעורך לילה; במקביל כתב רשימות פוליטיות ב"זמנים". בשנת 1955 נתקבל כעורך במחלקת החדשות ב"קול ישראל". ב-1957 יצא לארצות הברית להמשך הלימודים, ושימש בין היתר כמרצה בפני המגבית המאוחדת, וכעורך ביטאון הסטודנטים הישראליים בארצות הברית. עם שובו לישראל, בשלהי 1959, התמנה גיל לרכז החדשות של קול ישראל בירושלים. בשנת 1969 נתמנה למרכז מערכת החדשות בטלוויזיה. גיל יזם והפיק ב-1970 את "מוקד" - תוכנית ראיונות עם פוליטיקאים. בשנים 70–1971 מילא תפקיד של דובר רשות השידור והממונה על קשרי ציבור. בשנים 72–1975 היה מנהל חטיבת החדשות וענייני היום בטלוויזיה. בתקופת כהונתו סיקרה הטלוויזיה בפעם הראשונה, מלחמה - מלחמת יום הכיפורים ואת הבחירות לכנסת. לאחר פרישתו מניהול החדשות יזם והקים, בשיתוף מכון ון ליר, את פורום השדרים (1976) ואחר כך (1981), עם משכנות שאננים, את הפורום למדיה ולחברה. ב-1978 התקבל לשנת שבתון בBBC ובטיימס בלונדון במימון חלקי במלגה של המועצה הבריטית. במהלך שנות השבעים הפיק סדרת תוכניות תעודה, כתב וביים סרטים תיעודיים, רובם הוקרנו במסגרת התוכנית "מבט שני" ושימש כמנהל פרויקטים מיוחדים וקופרודוקציות בהנהלת רשות השידור. מאז 1992 עוסק גיל כעצמאי בתחומי הכתיבה, הרצאות ופרויקטים התנדבותיים. מפרסם מסות ומאמרים בכתבי העת, העיתונים ואתרי האינטרנט: בין השאר ב"כיוונים", "כיוונים חדשים", "מגפון", "חדשות מחלקה ראשונה" ובאתרים נוספים. משנת 2002 ועד נובמבר 2018 הוא פרסם 876 פוסטים, תחילה בדומיין "רשימות" - notes הישראלי ואחר כך במסגרת וורדפרס בבלוג שלו בשם "זרקור". ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת ה'תשפ"ב (2022) השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביד ושם. מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/mubaj9r6 בערוב ימיו עוזב גבר את ביתו ומשפחתו ויוצא להרהר בחייו. הוא בוחר לעצמו את הר אגונג שבאי הקסום באלי. הנוף הנשקף מההר הוא נוף חיצוני ופנימי כאחד. כנזיר בראש ההר מנצל הגיבור את שהותו המתארכת באי כדי לעשות חשבון נפש ולהתבונן בחייו במבט מעמיק וחדור תובנות. הוא בודק לעומקן וביושר רב את שתי מערכות היחסים המכריעות שהיו לו בחייו עם נשים: עם אשתו מירי, שנפטרה מסרטן, ועם אהובתו ורדה, שנטשה אותו בלי אזהרה או הסבר המניח את הדעת. נסער ומובס הוא מגלה את הפילוסוף היהודי הדגול ויקטור פרנקל, שכמוהו, שרד את השואה, וגיבש תורה המבחינה בין האדם הייעודי לאדם הגורלי. כמו פרנקל, הוא מעדיף את האדם הייעודי, הקובע לעצמו מטרות ברורות בחייו. האדם הייעודי חותר להגשמת מטרותיו, ואינו מסכים לתפיסה שגורלנו נקבע מראש, ושאין לנו הרבה שליטה עליו. נדמה לו ששתי הנשים שאותן אהב הן ביסודן נשים גורליות, והוא דוחף אותן ליטול שליטה ואחריות רבות יותר, אך התערבות זו בחייהן מעוררת את כעסן: את מותה של אשתו הוא חווה כעונש קשה, ואולי לא מודע, שבו היא מענישה אותו, ואת העזיבה המכאיבה של אהובתו הוא חווה כאקט מקניט ומכאיב של אישה יפה, נדיבה, ברוכת כשרונות, אך לא בשלה. ביד בוטחת מגולל לפנינו צבי גיל סיפור בעל גוון אישי, ואינו חושש לחשוף טעויות ומשגים ולהתמודד עִמם באומץ. זהו רומן קולח הנקרא באחת, ומעורר מחשבות על זוגיות ועל אהבה ומסירות לא רק לבני משפחה, אלא גם לארץ שבה אנו חיים. זהו ספרו השישי של צבי גיל. ספריו הקודמים: בית היהלומים (סיפור הטלוויזיה הישראלית); גשר של נייר (סיפור תיעודי של ילד ונער בתקופה שקדמה לשואה ובמהלכה); לשחק על החלומות (עלילה של חלום ושברו של צעירים ילדי השואה); מוביולה— מסע בזמן ובמרחב (ספר תעודה על אדם וארץ); מהיד אל הפה והלאה מזה (סיפורים קצרים). כמו כן חיבר מסה ששמה גלים בינוניים עד רוגשים על "קול ירושלים" — מסה ששימשה בסיס לסרט בשם זה שהפיק. צבי גיל הוא עיתונאי, מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה, נמנה עם מקימי הטלוויזיה בישראל, ותיעד את השידור הציבורי בארץ. הספר יצא לאור במקור בהוצאת גוונים בשנת 2015. צבי גיל הוספה למעקב צבי גיל (נולד ב-29 במרץ 1928) הוא ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, מתעד השידור הציבורי בישראל, עיתונאי, סופר, תסריטאי, במאי ומפיק סרטי תעודה; נמנה עם מייסדי המיזם לתיעוד תרומת הניצולים למדינה. בעת שירותו בצה"ל פרסם רשימות, בדרך כלל בשם בדוי, בעיתון "במחנה"; ובתקופת שהותו בארצות הברית כתב בביטאון "עלים" של תנועת "העובד הציוני". ב-1953 עבד בעיתון "זמנים", תחילה כמשכתב ואחר כך כעורך לילה; במקביל כתב רשימות פוליטיות ב"זמנים". בשנת 1955 נתקבל כעורך במחלקת החדשות ב"קול ישראל". ב-1957 יצא לארצות הברית להמשך הלימודים, ושימש בין היתר כמרצה בפני המגבית המאוחדת, וכעורך ביטאון הסטודנטים הישראליים בארצות הברית. עם שובו לישראל, בשלהי 1959, התמנה גיל לרכז החדשות של קול ישראל בירושלים. בשנת 1969 נתמנה למרכז מערכת החדשות בטלוויזיה. גיל יזם והפיק ב-1970 את "מוקד" - תוכנית ראיונות עם פוליטיקאים. בשנים 70–1971 מילא תפקיד של דובר רשות השידור והממונה על קשרי ציבור. בשנים 72–1975 היה מנהל חטיבת החדשות וענייני היום בטלוויזיה. בתקופת כהונתו סיקרה הטלוויזיה בפעם הראשונה, מלחמה - מלחמת יום הכיפורים ואת הבחירות לכנסת. לאחר פרישתו מניהול החדשות יזם והקים, בשיתוף מכון ון ליר, את פורום השדרים (1976) ואחר כך (1981), עם משכנות שאננים, את הפורום למדיה ולחברה. ב-1978 התקבל לשנת שבתון בBBC ובטיימס בלונדון במימון חלקי במלגה של המועצה הבריטית. במהלך שנות השבעים הפיק סדרת תוכניות תעודה, כתב וביים סרטים תיעודיים, רובם הוקרנו במסגרת התוכנית "מבט שני" ושימש כמנהל פרויקטים מיוחדים וקופרודוקציות בהנהלת רשות השידור. מאז 1992 עוסק גיל כעצמאי בתחומי הכתיבה, הרצאות ופרויקטים התנדבותיים. מפרסם מסות ומאמרים בכתבי העת, העיתונים ואתרי האינטרנט: בין השאר ב"כיוונים", "כיוונים חדשים", "מגפון", "חדשות מחלקה ראשונה" ובאתרים נוספים. משנת 2002 ועד נובמבר 2018 הוא פרסם 876 פוסטים, תחילה בדומיין "רשימות" - notes הישראלי ואחר כך במסגרת וורדפרס בבלוג שלו בשם "זרקור". ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת ה'תשפ"ב (2022) השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביד ושם. מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/mubaj9r6