הבוטניקה של התאווה

במשך דורות רבים ביית האדם את הצמחים המשמשים לו למזון, לעונג ולנוי. זאת בתהליך האבולוציוני, שבסופו השתנו הצמחים תכלית שיוני. ואלם, כשאנו בוחנים את התהליך אנו תוהים, מי ביית את מי: אנחנו את התפוח אדמה או תפוח האדמה אותנו? מי השתמש במי כדי להתפשט בכל מקום, אנחנו בתפוח או התפוח בנו? בבוטניקה של התאווה מספר מייקל פולאן כיצד דחפה מתיקותו של התפוח את ראשוני האמריקנים להפיץ את זרעיו, ובכך העניקו לעץ יבשת שלמה לפרוח ולשגשג בה; איך גרם יופיים של הצבעונים להיסטריה באמסטרדם של המאה השבע- עשרה, עד כדי כך שהולנדי קנה פקעת יחידה במחיר השווה למחיר של בית בעיר; כיצד דחפה השעתו המשכרת של הקנאביס מיליוני אנשים להסתכן במאסר ודרבנה את מגדלי הצמח לשכלל את הגידול, שהיום הוא הרווחי ביותר באמריקה; וכיצד הפכה ההנדסה הגנטית את תפוח האדמה לקוטל חרקים ואת הטוגנים לקניין רוחני. הבוטניקה של התאווה כתוב בלשון קולחת משעשעת ומרתקת, והחומר המדעי מופיע בו מתואר בלשון בהירה ומובנת לכול. מייקל פולאן כותב ב’ניו יורק טיימס’. הוא חי בקונטיקט עם רעייתו ובנו. ”אי אפשר להגזים בשבחים לעבודתו כל כותב מדעי מופלא זה, שספרו מרגש כל- כך” (אנטרטיימנט וויקלי”)