נידוי, מוות ואבלות

צילום:יובל חן יאיר אלדן הוספה למעקב יאיר אלדן, נולד בשיקגו שבארצות-הברית בו' באדר א' תשל"ג, 8 בפברואר 1973. ב-1976 עלה ארצה וגדל בבאר-שבע. למד בבית הספר התיכון של מכון שלום הרטמן בירושלים. לאחר שרות צבאי כקצין בשריון (1991־1995) למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1996־2000) וב-2001 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין. בשנים 2003 עד 2008 השלים לימודיו באוניברסיטת בר-אילן ובאפריל 2008 הוענק לו תואר דוקטור. אלדן גם בוגר כיתת השירה של הליקון לשנת 2001. עבד בכנסת כעוזר הפרלמנטרי של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. כמו כן לימד במוסדות אקדמיים שונים וכעת מלמד בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. פירסם שירים ב"עיתון 77", "הליקון", "כתובת", "משיב הרוח" ו"דג אנונימי". מתגורר בירושלים. מספריו:במפת הגוף יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2011נידוי מוות ואבלות יצא בהוצאת רסלינג בשנת 2011המכתב (עם אורנה ראובן) יצא בהוצאת כתר בשנת 2016חיי חוק, יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2023 מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשהhttps://tinyurl.com/y7achwpa באין מוסדות מוסמכים ומוכרים של אכיפה וענישה הפך החרם לאמצעי המרכזי המשמר את סמכותם של חכמים. הנידוי והחרם לא היו רק כלים להטלת מוראם של פרנסי הציבור אלא גם מילאו תפקיד חשוב בשמירה על יציבות חברתית ועל אורחות חיים תקינים המאפשרים את החיים יחד בקהילה היהודית. הנידוי נחשב "בית סוהר בלי מנעול", "כבלי ברזל שאין העין רואה אותם והגוף מרגישם מאוד", "מיתה אזרחית". ובכן, מה טיבה של המערכת החברתית הזאת? מהי מיתה אזרחית? כיצד פועל בית הסוהר בלי מנעול, מהם כלליו, מהן השפעותיו ואיך אמור הגוף להרגיש את הכבלים הבלתי נראים? יאיר אלדן עומד על הקשר ההדוק שבין נידוי ומוות המופיע בספרות חז"ל. טענתו העיקרית היא שהקישור העתיק בין נידוי ואבלות הוא כפול פנים: הוא מבטא את התאבלותו של המנודה על מותו החברתי אבל גם את הפיכתו של המנודה עצמו למת מהלך בתוך תחומי הקהילה. כאן מתגלה הייחוד של מנגנון הנידוי אצל חז"ל: המנודה מאבד את הפנים החברתיים שלו אבל שומר על היותו פועל-חברתי. כתוצאה מכך, הוא חווה את המוות החברתי שלו שוב ושוב מכיוון שהוא עדיין, רשמית, חבר בעל זכויות בקהילה. מנהגי האבלות שנוהג המנודה אינם רק לשם ביזויו אלא מהווים שיקוף של תחושת ההיעלמות של המנודה מהעולם ושל חוויית מותו החברתי, ובד בבד הם גם גורמים להפיכתו לדוחה ומגעיל בעיני הסביבה החברתית הקרובה שלו. ניתוח הקשר בין נידוי ואבלות מביא את אלדן למסקנה מפתיעה: במרכז הקאנון היהודי מופיעה גישה אשר לפיה מנהגי האבלות שנוהג האבל הם אמצעי להשתיק את טענותיו כלפי האל ואת כעסו כלפי הקהילה וכלפי עצמו. ד"ר יאיר אלדן מלמד בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו; עמית מחקר במכון הרטמן בירושלים. צילום:יובל חן יאיר אלדן הוספה למעקב יאיר אלדן, נולד בשיקגו שבארצות-הברית בו' באדר א' תשל"ג, 8 בפברואר 1973. ב-1976 עלה ארצה וגדל בבאר-שבע. למד בבית הספר התיכון של מכון שלום הרטמן בירושלים. לאחר שרות צבאי כקצין בשריון (1991־1995) למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1996־2000) וב-2001 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין. בשנים 2003 עד 2008 השלים לימודיו באוניברסיטת בר-אילן ובאפריל 2008 הוענק לו תואר דוקטור. אלדן גם בוגר כיתת השירה של הליקון לשנת 2001. עבד בכנסת כעוזר הפרלמנטרי של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. כמו כן לימד במוסדות אקדמיים שונים וכעת מלמד בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. פירסם שירים ב"עיתון 77", "הליקון", "כתובת", "משיב הרוח" ו"דג אנונימי". מתגורר בירושלים. מספריו:במפת הגוף יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2011נידוי מוות ואבלות יצא בהוצאת רסלינג בשנת 2011המכתב (עם אורנה ראובן) יצא בהוצאת כתר בשנת 2016חיי חוק, יצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2023 מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשהhttps://tinyurl.com/y7achwpa