קונכיות

גונן נשר הוספה למעקב גונן נשר נולד והתחנך בקיבוץ שער העמקים. בגיל 5 אובחן ככבד שמיעה ומאז מרכיב מכשירי שמיעה, מה שלא מנע את התבגרותו והשתלבותו בחברה השומעת. גונן הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה (בהצטיינות) בספרות עברית והשוואתית וכן לשון. התחיל לכתוב עוד לפני שהתחיל לשמוע. הכתיבה מאז ומתמיד מילאה עבורו מספר תפקידים: הישרדותי, רומנטי, אסטטי ובעיקר – שיקומי: ילד, נער ומבוגר שלא שומע ממלא את ה"עולם" באמצעות מילים, ובורא בכל מציאות חושנית ומוחשית, אלטרנטיבית. סיפוריו פורסמו בכתבי־עת ספרותיים ("עתון 77", "קשת החדשה", "קו נטוי" ועוד) וכן פרסם רשימות ב"מעריב" וב"הדים". ב-1985 זכה נשר בפרס גור אריה לעבודות גמר מצטיינות בתחום חיבור ספרותי וב-2004 בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "עתון 77". ספרו "לעוף כמו בוב בימון" זיכה את נשר בפרס רמת גן לספרות (קטגוריית ספר ביכורים), לשנת תשע"א, בפרס לעידוד היצירה, מטעם קרן חבצלת לאמנות, ובפרס ראש המועצה האזורית ליצירה, מטעם המועצה האזורית זבולון. מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשהhttps://tinyurl.com/7h37cxp6 גונן נשר, הגיבור־המספר של 'קונכיות', גרוש ואב לשניים, חי בקיבוץ שבו נולד וגדל. הוא מיטלטל בין אהבתו לאמו, המאושפזת שנים במוסד הסיעודי בקיבוץ וכבר אינה מדברת, לבין תחושת הדחייה ממה שנותר ממנה, והמשאלה כי תמות. מדי פעם באה לבקרו לוּבְּנָא, האחות המטפלת באמו במוסד הסיעודי. היא מקשיבה לסיפורים מילדותו, בעיקר על יחסיו עם אביו המסוגר, וגופה הגדול מנחם אותו בלילות. גונן מתאמץ להירפא מפרשת אהבה בת שנתיים עם עתליה הנשואה, אך בה־בעת כופה על עצמו לחיות שוב ושוב את התשוקה ואת הכאב. פרטים רבים במציאות חייו עדיין קשורים באהובתו ומזכירים לו אותה, ודמותה לא מרפה ממנו גם כאשר הוא בורח לאיסלנד הרחוקה. הקונכיות, ההגנות שבהן אנחנו מחביאים את הנפש, על פצעיה וכמיהותיה, עומדות ברומן אל מול המסגרות החברתיות וצוויהן הנוקשים. הרומן בודק אפשרויות חשיפה של החלקים הרכים והפגיעים, ואת סיכויי המפגש של החלקים הללו עם הזולת. רק מי שמתקלף משריונו יכול לשמוע את המיית הים שבקונכייה. המספר הוא כבד שמיעה; הוא חווה את העולם באינטנסיביות של צבעים, של ריחות, של טעמים ומגע, ובאמצעות דמיונו הפראי. רגשותיו מועצמים, והוא צולל בתוכם כמו בים, משוחרר ממכשירי השמיעה. כתיבתו של גונן נשר עשירה, חושנית ואסוציאטיבית, ונעה בווירטואוזיות בין עבר להווה, ובין מציאות לחלום או הזיה. 'קונכיות' הוא ספרו השני של גונן נשר. ספרו הראשון 'לעוף כמו בוב בימון' ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2010) וזכה בשבחי הביקורת ובפרס רמת־גן לספר ביכורים. גונן נשר הוספה למעקב גונן נשר נולד והתחנך בקיבוץ שער העמקים. בגיל 5 אובחן ככבד שמיעה ומאז מרכיב מכשירי שמיעה, מה שלא מנע את התבגרותו והשתלבותו בחברה השומעת. גונן הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה (בהצטיינות) בספרות עברית והשוואתית וכן לשון. התחיל לכתוב עוד לפני שהתחיל לשמוע. הכתיבה מאז ומתמיד מילאה עבורו מספר תפקידים: הישרדותי, רומנטי, אסטטי ובעיקר – שיקומי: ילד, נער ומבוגר שלא שומע ממלא את ה"עולם" באמצעות מילים, ובורא בכל מציאות חושנית ומוחשית, אלטרנטיבית. סיפוריו פורסמו בכתבי־עת ספרותיים ("עתון 77", "קשת החדשה", "קו נטוי" ועוד) וכן פרסם רשימות ב"מעריב" וב"הדים". ב-1985 זכה נשר בפרס גור אריה לעבודות גמר מצטיינות בתחום חיבור ספרותי וב-2004 בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "עתון 77". ספרו "לעוף כמו בוב בימון" זיכה את נשר בפרס רמת גן לספרות (קטגוריית ספר ביכורים), לשנת תשע"א, בפרס לעידוד היצירה, מטעם קרן חבצלת לאמנות, ובפרס ראש המועצה האזורית ליצירה, מטעם המועצה האזורית זבולון. מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשהhttps://tinyurl.com/7h37cxp6