ליאור בכה כשאמא הלכה

הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בַּגַּן קָשִׁים לִילָדִים רַבִּים. עֲלֵיהֶם לַחְווֹת לָרִאשׁוֹנָה פְּרֵדָה מְמֻשֶּׁכֶת מֵהַהוֹרִים וּלְהִשָּׁאֵר לְבַד בְּמָקוֹם חָדָשׁ. כָּךְ גַּם הִתְחִיל סִפּוּרוֹ שֶׁל לִיאוֹר, שֶׁבָּכָה וּבָכָה. הוּא וַאֲנִי יָדַעְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹר אֶת הַמְּשׂוּכָה, אֲבָל אֵיךְ? וְאָז, בְּלַיְלָה אֶחָד לְאַחַר יוֹם שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּגָרוֹן צָרוּד נִכְתַּב הַסִּפּוּר, וְהַגַּמָּד הַמַּרְגִּיעַ גִּיעַ גִּיעַ שֶׁהִתְגַּלָּה לוֹ הָפַךְ לְחֵלֶק מִמֶּנּוּ. וְאוּלַי, לְחֵלֶק שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ...