במסדרונות הכמעט

"אני פשוט... הבן אדם שהמוח שלו כבר לא מאמין למציאות עד שהוא מחזיק אותה בידיים." במשך שנים דולב ידע. הוא ראה את הסימנים, הוא שמע את השתיקות, הוא ידע שאחיו הופך את חייה של אגם לגיהינום – ולא עשה דבר. רק כשהוא מוצא אותה גוססת בדירתה, כשממתינים לו שירים ומכתבים שלמים שכתבה, המציאות מכה בו בעוצמה של סטירה שאי אפשר להתאושש ממנה. במסדרונות הכמעט הוא סיפור על מה שקורה כשה"מאוחר מדי" הופך להזדמנות שנייה ושברירית. אגם פילסה לעצמה דרך החוצה מהתופת של זוגיות אלימה ומניסיון אובדני שנועד להשקיט את הכאב, רק כדי לגלות שדווקא האיש ששתק כשנפגעה, הוא היחיד שנשאר להחזיק לה את היד בערפל. זהו רומן נוקב ולא מתחנף על האזורים האפורים של המוסר. הוא עוסק באשמה שלא נעלמת, בפוסט-טראומה שמתעוררת בכל פעם שהאור חזק מדי, ובניסיון לבנות הורות וזוגיות על קרקע שספוגה בבגידה משפחתית. בספר שאינו מציע נחמה קלה או סליחה מהירה, אגם ודולב לומדים איך מחזיקים חיים בלי לפחד לשבור אותם, ואיך הופכים את ה"כמעט" האחרון – לרצף של חיים.