אבינעם וזיגי בירח הקרח

בְּיוֹם קַיִץ חַם בְּרָמַת גַּן יֶלֶד פּוֹגֵשׁ יְצוּר קָטָן. הַיְּצוּר מַצִּיעַ לוֹ הַצָּעָה - מַסָּע לֶחָלָל. "לָמָּה לֹא?" הַיֶּלֶד מֵשִׁיב, וְהַשָּׁנַיִם בּוֹנִים יַחַד חֲלָלִית וְטָסִים! נוֹפֵי כּוֹכָבִים מְלֵאִים קוֹלוֹת וּצְלִילִים נִפְתָּחִים בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל אָז פּוּף פָּאף וּזְבֵּנְג! הַחֲלָלִית מִתְרַסֶּקֶת עַל אַחַד הַיְּרֵחִים שֶׁל שַׁבְּתַאי, אוֹי לֹא... הַיָּרֵחַ הַקָּפוּא נִרְאֶה שׁוֹמֵם, אֲבָל אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ אוֹ מִישֶׁהִי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲזֹר? תָּמָר הוֹכְשְׁטָטֶר הִיא הַיּוֹצֶרֶת שֶׁל פּוֹדְקַאסְט הַיְּלָדִים הַמַּצְלִיחַ "הֶסְכֵּתוֹס", סוֹפֶרֶת עֲטוּרָה פְּרָסִים וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים. אוֹרִית מַגִּיעַ־שׁוֹלָב הִיא מְעַצֶּבֶת, מְאַיֶּרֶת וְגַם סוֹפֶרֶת. כָּתְבָה וְאִיְּרָה אֶת הַסֵּפֶר שְׁנֵינוּ. יַחַד הן יָצְרוּ סֵפֶר לְכָל מִי שֶׁרָצָה אֵי פַּעַם לָטוּס לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי... הַרְפַּתְקָאוֹת מַתְחִילוֹת בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת...רוֹצִים לְהַאֲזִין לְתָמָר מְסַפֶּרֶת אֶת הַסִּפּוּר בְּלִוּוּי מַקְהֵלָה וּמוּזִיקָה מֵאֵת הַיּוֹצֵר אוּדִי רָז? שִׂימוּ אָזְנִיּוֹת וְסִרְקוּ אֶת הַבַּרְקוֹד.