מודה ועוזבת, ירוחם

"ישבנו שם שעות, מחכות שמשהו יקרה. כמו לוודא שהכול נגמר, וזהו, אפשר לצאת. ממתינות ליונה עם עלה הזית, אבל רק עורבים חגו סביבנו. הייתי מחבקת אותה בכל הכוח, כאילו אם אחזיק אותה מספיק חזק שתינו נרגיש בטוחות. זה לא עבד. האמת ששום דבר לא עבד. רק חוסר אונים ופחד משתק". מודה ועוזבת, ירוחם הוא רומן הביכורים הנוקב של הילה גבאי בת ה-26, המבוסס בחלקו על פיסות אוטוביוגרפיות שאספה מחייה ומסביבתה. זהו תיאור המסע של הנערות שירה ולירז, שנולדו לעוני ולמציאות של התמכרות וכאב. בין חדרי נוער אפלוליים בשכונה, תאי מלון לפי שעה באילת, אהבות רעילות וזיכרונות ילדות מצלקים – גבאי מתעדת את המרירות של אתמול לעומת החמצמצות המתוקה של החלום למחר, ומציבה בחירה מכרעת בפני שתי הנערות: להמשיך את מעגל ההרס והכאב, או למלט עצמן ולבנות חיים חדשים. מודה ועוזבת, ירוחם בוחן את המעגל הגורלי ומבקש לברר אם אפשר אחרת. אם זה אכן הכרחי, ציווי שמיימי, ששיני בנות תקהינה אם אימהות אכלו בוסר. אם יש מספיק תקווה ואהבה כדי לחיות גם אחרי הסוף.