נשארתי בשבילכם

אישה צעירה, תזזיתית וחסרת שקט משלימה עם נישואים לאיש שתקן ומופנם. "עד מתי תישארי ככה", אומרת לה אימהּ. והיא, שמרגישה שאין לַעולם מה להציע לה, נכנעת לתכתיבי משפחתה ומצטרפת באי־חשק לאיש שבנה להם בית על גג בניין נטוש. האישה והאיש קיוו בסתר ליבם להתגבר על צלקות שכל אחד מהם נושא איתו מבית הוריו, האומלל על פי דרכו. האם המכנה המשותף הזה די בו כדי לחבר ביניהם? האם הילדים שיתווספו יביאו עימם את האושר? הנשים שבספר, נקובות האוזניים, שלכל אחת מהן צמד עגילים שקיבלה במתנה, נסחפות לממש את יעודן, להיות עוד חוליה בשרשרת של הולדת ילדים, תקווה וכניעה. אחדות מהן קוראות תיגר על המוסכמות. "אני אשרוף אותך ואת עצמי", זועקת הסבתא וקמה מבין החורבות לתפור בגדים מרהיבים, לשתול גינה מפוארת, ללמוד קרוא וכתוב ולהסתלק מן העולם זקופת ראש. כל אלה מובילים את הרומן עד לפרק האחרון, שהוא הספד נוגע ללב של הבת על חיים של ויתור והחמצה, על משפחה המצטרפת לתחושה שהאושר חמק ממנה "כי ככה זה בעולם". "נשארתי בשבילכם" מצליח להעמיד דמויות מוחשיות וחד-פעמיות, גם אם נטולות שמות – ההורים, שזוגיותם כושלת, בת רגישה שלא חדלה להתבונן ולשאול שאלות, סבתא אדישה אך גם יצרית וסבא, איש חביב אך חם מזג – שעלילותיהן נפרשות על רקע מקום וזמן מובחנים ובה בעת מעומעמים. הרומן הכתוב בשפה ייחודית נע בין חיי המשפחה המורחבת, החמוּלה, לבין בית הזוג אפוף העצבות. גיבוריו, הלכודים ברשת של קודים חברתיים נוקשים, מתמודדים עם אהבה וכאב, תלות וזרות, שייכות ועקירה, וחווים, למרות הכול, רגעי שמחה ואושר. -- מהכריכה האחורית. רוחמה אלבג היא חוקרת ספרות עברית המתמחה בתולדות יהדות מזרח אירופה. בין השאר כתבה שני ספרי מחקר על מסעותיה במחוזות הולדתם של סופרים ומשוררים עבריים מרכזיים ועל המגע שבין המקום וייצוגו ביצירתם. ספר סיפוריה "מחכים לאליהו" (1997) ועוד סיפורים שפורסמו בבמות שונות היו בבחינת הכנה לקראת התמקדות ברומן משפחתי נפתל, ואישי מאוד. -- מדש הכריכה הקדמית.