
מוניקה הסה
גרמניה, 1945. החיילים ששחררו את מחנה הריכוז גרוס-רוזן אמרו שהמלחמה תמה, אבל מבחינת זופיה לדרמן בת השמונה-עשרה שום דבר לא נגמר. גופה בקושי התחיל להחלים; רוחה שבורה; וחייה מרוסקים. לפני שלוש שנים, היא ואחיה הצעיר אָבֶּק היו בני המשפחה היחידים שנשלחו ימינה, הרחק מתאי הגזים באושוויץ-בירקנאו; כל האחרים – ההורים שלה, סבתה, דודתה מאיה מלאת החיים – שוגרו שמאלה.
נושאים
מספר עמודים
358
זמינות
זמין לרכישה/השאלה ב-1 מקומות
ספרים דומים
היה הראשון לכתוב ביקורת

עליזה הרט