אני הילדה מאושוויץ

בגיל שבו ילדים לומדים ללכת ולשחק, טולה גרוסמן, לימים טובה פרידמן, נזרקה אל תוך האימה של גרמניה הנאצית. כשפלשו הגרמנים לפולין היא הייתה רק תינוקת, ועד גיל חמש כבר עברה גירוש, מחנות עבודה ואת שערי אושוו יץ. שם, באופן כמעט בלתי נתפס, הייתה חלק מקבוצה קטנה של ילדים יהודים שלא נרצחו עם הגעתם. ”טולה” הקטנה נקלעה לסיטואציות שאף ילד לא אמור להכיר: רעב, בדידות, פחד, וגם רגע אחד, בלתי מוסבר, שבו ניצלה בתוך תאי הגזים עצמם. היא הייתה בין הניצולים שפגשו את הצבא האדום ב־27 בינואר 1945, והחיים שלה, שהחלו מחדש אחרי המלחמה, הפכו למסע ארוך של בנייה, ריפוי ועדות. הספר ”אני הילדה מאושוויץ” נכתב יחד עם העיתונאי מלקולם ברבנט, ומביא את סיפורה של ילדה אחת, אבל גם את הקריאה האוניברסלית: להבין, להרגיש, לזכור ולמנוע. רומן תיעודי מרגש, אמיתי ומצמרר, לקוראים שמבקשים להעמיק בסיפורי שואה דרך עדות חיה, אנושית ובלתי מתפשרת. ”אני הילדה מאושוויץ” שייך לז’אנר ספרי העדות והזיכרון, עם כתיבה ישירה ונגישה המיועדת לקהל בוגר ולנוער בוגר (15 ומעלה). זהו ספר עיון אישי המתכתב עם מסורת ספרי השואה, אך מצטיין בנקודת מבט נדירה: קול של ילדה ששרדה את אושוויץ – ומספרת את סיפורה בצירוף התבוננות של אישה בוגרת. הספר פונה לקוראים שמחפשים תיעוד אותנטי של מלחמת העולם השנייה, עדות על השואה מנקודת מבט של ילד, וסיפור הישרדות שממשיך להדהד גם עשרות שנים לאחר מכן. רמת הכתיבה ברורה וללא תחכום מיותר, מתוך רצון לאפשר לכל קורא להתחבר לעדות. מעבר לסיפור המלחמה, הספר עוסק גם בחיים שאחרי: בנייה מחדש, זהות, טיפול נפשי, והבחירה המתמדת לחיות לצד הזיכרון. טובה פרידמן – פסיכותרפיסטית, פעילה נגד אנטישמיות ואישה שהקדישה את חייה לשיקום ולפעילות קהילתית – משתפת כאן בסיפור שכמעט אבד, אך הצליח להישאר בזכות ההתעקשות לספרו. העיתונאי מלקולם ברבנט, כתב בינלאומי עטור פרסים, מעניק למסע עומק תיעודי, דיוק היסטורי ונקודת מבט מוסרית חדה. שיתוף הפעולה יוצר ספר המשלב עדות אישית עם רקע היסטורי ברור, מה שהופך אותו למקור משמעותי לחינוך, תיעוד וזיכרון. מתאים במיוחד אם חיפשת: • עדות שואה מרגשת ומצמררת מנקודת מבט של ילדה • ספר עיון אישי על זיכרון, הישרדות וחיים שאחרי המלחמה • קריאה היסטורית־אנושית שמאירה את השואה דרך סיפור אחד שלא מרפה האם זה חלק מסדרה? לא. ספר עצמאי. המלצת הצוות ספר אמיץ, מצמרר ומלא אנושיות – עדות שחייבים לקרוא כדי לזכור, להבין ולהעביר הלאה.