ספר שכבר לא ייכתב

ברומנים הקודמים שלה, שזכו לשבחים מופלגים ממבקרי הספרות הישראלים המרכזיים, ונקראו על ידי עשרות אלפי קוראים – אל מה שנמוג (1997); על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן (2008); ים ביני לבינך (2015); מה שאבד בזמן – ביוגרפיה של ידידות (2020); ממילא גורלך נחרץ (2024) – יצרה נורית גרץ ז'אנר ספרותי ישראלי חדש: הרומן התיעודי. ברומנים הללו יצרה גרץ רקמת יחסים מסועפת בין סופרת, בת־דמותה, לבין דמות היסטורית, המשמשת לסופרת כאספקלריה בניסיונה לפענח את נבכי נפשה. בספר שכבר לא ייכתב הורסת גרץ את רקמת היחסים הזו, ובונה על חורבותיה רקמת יחסים שונה המשקפת, כמדומה, את ההרס הנפשי והתודעתי שפקד את כלל האזרחים הישראלים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023. גיבורת הרומן שלפנינו אינה אישה היסטורית, ואפילו לא דמות בדיונית נורמטיבית. זוהי אישה עלומה, דמנטית, ה"נדבקת" לסופרת שלה כאל "מראה נורמטיבית" ומנסה באמצעותה להתנהל בחיים שהיא כבר לא מבינה. ואולם, אט־אט מתברר לנו ש"המראה הנורמטיבית" כבר אינה מסוגלת לשקף כהלכה את מציאות חיינו, המשתקפת כהלכה דווקא, למרבה האסון, ב"מראה הדמנטית". יגאל שוורץ