אריאל בונה חלומות

אֲרִיאֵל אוֹהֶבֶת לַחְלֹם, לְהַמְצִיא וְלִבְנוֹת. כְּשֶׁהִיא שׁוֹמַעַת עַל חוּג הַלֵּגוֹ, הִיא יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הַמֻּשְׁלָם עֲבוּרָהּ. לַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן הִיא מַגִּיעָה נִרְגֶּשֶׁת, אַךְ מֻפְתַּעַת לְגַלּוֹת שֶׁהִיא הַבַּת הַיְּחִידָה שָׁם. בְּעֶזְרַת דִּמְיוֹן, אֹמֶץ וּקְצָת עֶזְרָה מֵאַבָּא, אֲרִיאֵל לוֹמֶדֶת שֶׁחֲלוֹמוֹת נִבְנִים צַעַד אַחַר צַעַד, וְשֶׁמֻּתָּר גַּם לְהַמְצִיא אֶת הַכְּלָלִים בַּדֶּרֶךְ. בְּגִילֵי הַגַּן הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת מַתְחִילִים לְפַתֵּחַ הַעֲדָפוֹת, חֲלוֹמוֹת וְתַחְבִּיבִים, שֶׁמְּעַצְּבִים אֶת דַּרְכָּם לֶעָתִיד. הַסֵּפֶר אֲרִיאֵל בּוֹנָה חֲלוֹמוֹת נִכְתַּב כְּדֵי לְעוֹדֵד אוֹתָם וְאוֹתָן לְנַסּוֹת, לַחְלֹם וְלִבְנוֹת – בְּלִי מִגְבָּלוֹת. סַנְדְּרָה אַרְמֵלִין הִיא אִמָּא לִשְׁתֵּי בָּנוֹת וּבֵן, מְהַנְדֶּסֶת מְכוֹנוֹת, וּבַעֲלַת תְּשׁוּקָה לְקִדּוּם נָשִׁים בְּמִקְצוֹעוֹת הַמְּאֻפְיָנִים בְּרֹב גַּבְרִי. לְאֹרֶךְ הַקַּרְיֵרָה שֶׁלָּהּ הִיא הָיְתָה פְּעָמִים רַבּוֹת הָאִשָּׁה הַיְּחִידָה בַּחֶדֶר. הַשְּׁאֵלָה: "לָמָּה אֵין כָּאן נָשִׁים נוֹסָפוֹת?" הוֹבִילָה אוֹתָהּ לִכְתֹּב סֵפֶר זֶה.