שש הנקודות של לאה'לה

שש הנקודות של לאה'לה הוא רומן רגיש ומכמיר לב הבוחן את אהבתם הבלתי אפשרית של יוסי ולאה'לה, זוג קיבוצניקים לשעבר שחייהם נקרעים לגזרים על ידי מחלת האלצהיימר המתקדמת של לאה'לה. זהו סיפור על המעבר מחוזה נישואין לחוזה סיעוד, ועל השחיקה המוחלטת של המטפל האוהב. יוסי, בן שמונים וארבע, לקח על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית לשמור על אשתו, אהבת חייו, בבית. הוא מסרב להכיר במציאות: לאה'לה שהכיר – האישה החיה, השנונה, המורה לספרות שחלמה לפרק את סודות האהבה – כבר איננה. במקומה, יש שם יצור שברירי, נטול זיכרון, שתלוי בו באופן מוחלט. יוסי הופך לשעון שוויצרי של טיפול, נלחם בגלולות כתומות בשש בבוקר ובהזיה האחרונה של תאורה שגויה. הטרגדיה האמיתית מתחילה כשהמציאות הבירוקרטית פורצת לתוך האשליה שלו. כדי לקבל גמלת סיעוד חיונית, יוסי נדרש למלא טופס של הביטוח הלאומי. עליו להוכיח, במספרים ובניקוד, שאהובתו איבדה לחלוטין את יכולתה לעשות פעולות יומיומיות: להתנייד, לאכול, להתלבש. אלו הן "שש הנקודות" – רשימה אכזרית של קריטריוני תלות המכמתת את קריסתה של לאה'לה. הקונפליקט המרכזי של הרומן הוא בין האהבה הטהורה והבלתי תלויה של יוסי לבין הפרגמטיות הקרה שמחייבת אותו "לבגוד" באשתו. בסיוע בתם תמר, המייצגת את הקול המפוכח והמעשי, יוסי נאלץ להתכונן לרגע השיא: ביקור בית של המעריכה הסיעודית. המעריכה לא רואה את סיפור האהבה אלא טופס, והנובלה הופכת למאבק עוצר נשימה על הרגעים האחרונים של הכבוד העצמי. יוסי נקרע בין הרצון להסתיר את חולשתה של לאה'לה – כדי להגן עליה – לבין הצורך להציג את תלותה המוחלטת – כדי להציל את עצמו ואותה כלכלית ופיזית. הרומן מעז לשאול: האם אהבה ניתנת לכימות? ומה קורה לאדם שמטפל, כאשר האובייקט של אהבתו הופך בהדרגה לנטל, ואז לזיכרון? שש הנקודות של לאה'לה הוא לא רק סיפור על מחלה; הוא סיפור על מה שנותר מה"אנחנו" לאחר שכל השאר נעלם, והוא מציע מבט גלוי ואמיץ אל תוך ליבם השבור של מי שמטפלים עד הסוף המר.