מלחמת ההתשה

עם סיום הקרבות במלחמת ששת הימים, החליט נאצר מנהיג העולם הערבי, להכין כוח בין ערבי, שיבטל את הישגי ישראל. להחלטתו הצטרפו כל מדינות ערב שלחמו נגד ישראל, בהם מצרים, ירדן והארגונים הפלסטיניים. אלה נתמכו בברית המועצות. המלחמה בין המלחמות כונתה ע"י הפלסטינאים "חרב איסתינזאף – מלחמת הקזת דם", כשלב שלאחר מלחמה שכזו. חברו אליו סוריה, עיראק, ירדן והארגונים הפלסטינאיים. הפלסטינים עברו למלחמה של הטרדה יחד עם צבאות מדינות ערב ויחלו למעבר של מתקפת נגד שתפגע ביכולת ישראל וצבאה לסכל מלחמה שכזו ואז לתקוף אותה במגמה של חיסול המאמץ הציוני . כאמור, רוסיה תמכה במאמץ זה ואף פעלה להגביר את היכולת הצבאית הבין ערבית. ארה"ב ומדינות אחרות תמכו בישראל, ע"י משלוחי נשק. מלחמת ההתשה כללה ירי ארטילרי בגבולות וחדירות של לוחמים פלסטיניים מעבר לגבול של הישגי צה"ל במלחמת ששת הימים. אכן, הייתה זו מלחמה של הקזת דם של אזרחים ולוחמים ערביים וישראליים בגבו הארץ, בפנים ישראל ואף בחו"ל. לב מירי מנגד, חדרו כוחות צה"ל אל מעבר לגבולות עם מצרים, סוריה וירדן, באש כולל מטוסי קרב, וכוחות מיוחדים. פעולות אלה בגבולות ומדינות ערב מתוארים בספר מלחמת ההתשה בממדים יבשתיים, ימיים ואוויריים. המחבר, סא"ל מיל. אברהם זהר, היה היסטוריון בצה"ל. בין ספריו: פלמ"ח, פלי"ם, הקומנדו הימי בפלמ"ח, זירת קרב על קרבות בולטים בארץ ישראל, מלחמת ששת הימים וספרים נוספים.