ייאוש

ייאוש מגולל את עלילת הרצח המושלם, או לפחות כך זה נדמה. הרמן קרלוביץ הוא יצרן שוקולד החי חיים בורגניים ונוחים עם אשתו היפה וקלת הדעת. כשהוא פוגש במקרה את פליקס הוא מבחין בדמיון המופלא ביניהם ומבין שפגש את כפילו. הרמן מחליט לרצוח את הכפיל, לביים את מותו שלו, ולחמוק מחייו השלווים ומבעיותיו הכספיות. אך מה שנדמה כפשע המושלם מתגלה כמבוך מתעתע של מראות. ולדימיר נבּוֹקוֹב כתב את הרומן ייאוש עשרים שנה לפני שכתב את ”לוליטה”. הוא מציג במרכזו גיבור ספרותי שהוא מקבילו המוקדם של הומברט הומברט. ממש כמו גיבור ”לוליטה”, הרמן הנכלולי מתנהל בעולם בעליונות של מי שקובע את החוקים כולם. אך על אף תחכומו של הגיבור הוא נסחף במערבולת מתעתעת של זהויות שבה שאלות של כפילות ומקור, שכנוע עצמי, אמת ובדיה עולות באופן מזהיר ומצמרר. הרומן נחשב לראשית יצירתו המאז’ורית של נבוקוב, הוא נכתב ברוסית ב-1932 ושלושים שנה מאוחר יותר נבוקוב עיבד ותרגם אותו לאנגלית. ה”ניו-יורק טיימס” הגדירו כ”אחד הרומנים המאתגרים, השערורייתיים והמשובחים ביותר של מר נבוקוב”. ב-1978, שנה לאחר מות המחבר, הבימאי הגרמני ריינר ורנר פסבינדר עיבד את הספר לסרט קולנוע. ייאוש תורגם לעברית על ידי אילנה דן וראה אור בהוצאת כתר ב-1987 אך אזל לפני שנים מהשוק. עתה הוא רואה אור במהדורה מחודשת הכוללת אחרית דבר מאירת עיניים מאת מתן חרמוני.