איש לומד לעוף

מבוא למהדורה המחודשת, אוקטובר 2018 כשהספר שלפניכם יצא לאור לראשונה בשנת 2010, חיכיתי שברק יכה בי, שמשהו גדול יקרה בחיי. אני מחייכת עכשיו אל עצמי ההיא, שישבה וחיכתה שיראיינו אותה, שישאלו אותה על המהות היצירתית, על הגילויים שבספר ועל תהליך החקירה שליווה אותו. הרגשתי שהספר ראוי לשיחה ציבורית, ציפיתי לה. ו... לא. כל זה לא קרה. הספר הושק ואז נבלע מתחת לערמות ספרים נוספות. לא רואיינתי כמעט, והמהדורה השנייה נמכרה באיטיות. בתוך כמה חודשים הפסקתי לשאול מה קורה עם הספר והמשכתי בחיי: ליוויתי אנשים בתהליך יצירתי, לימדתי התמקדות (פוקוסינג), הסקרנות הובילה אותי לעבוד עם יזמים עסקיים וחברתיים במסגרות שונות, ובהמשך עבדתי גם עם ארגונים שחיפשו פריצת דרך. בינתיים הספר עשה את דרכו בעולם. זה מה שכל כך יפה בעולם היצירתי: היוצר או היוצרת מדמיינים מה יקרה להם, ואילו היצירה – יש לה סדר יום משל עצמה. אם רק נקבל את הרעיון הרדיקלי הזה, כל כך הרבה ישתנה בחיינו: ההבנה שאנחנו לא אמורים לשלוט במה שיצרנו – ממש כפי שאנחנו לא צריכים לנסות לשלוט בחיי ילדינו המתבגרים – היא הבנה משחררת ורבת עוצמה. שחררתי, אבל עלי להודות שלא עשיתי זאת מתוך הכרה עמוקה, אלא פשוט כי לא ידעתי מה עוד אני יכולה לעשות. לכן ההפתעה הייתה כל כך גדולה: הספר עף על כנפי ציפורים סמויות מן העין והגיע להרבה מאוד אנשים. מאדם אחד לאחר, מקוראת אחת לאחרת. בכל שבוע קיבלתי מיילים והודעות מאנשים שקראו, שסיפרו מה עברו, שרצו ללמוד או להיפגש. בתהליך הדרגתי, כמעט סודי, הספר הצליח. הייתי נבוכה מכדי להודות בכך, הרגשתי שלא תרמתי דבר להצלחתו, ובמידה רבה התנתקתי. השנים חלפו, עם הזמן הפסקתי ללוות אנשים באופן אישי ועברתי בעיקר להוראה ולעבודה עם ארגונים. אך האיש לא הפסיק לנסות לעוף. עוד ועוד אנשים פנו וביקשו להיפגש, וכשהסברתי שאינני עושה זאת עוד – הם ביקשו המלצות. שוב הרגשתי שליצירה, כלומר לספר, יש סדר יום עצמאי. נדרשתי לפעול והתחלתי להכשיר מלווי תהליך: אנשים שיש להם רקע טיפולי או התמקדותי ובחרו ללמוד כיצד לעבוד בליווי יצירתי: איך להיפגש עם מחוזות אי הידיעה, עם הייאוש שמופיע בדרך, עם רכבת ההרים שיוצרים רעיונות חדשים שנוסקים ונופלים ועם האתגר של ליווי פרויקטים בפועל. רק לאחרונה עלתה המחשבה על מהדורה חדשה. גם היא נבעה מתהליך מקרי: מצאתי את עצמי כותבת ספר קטן ופרקטי, לכל מי שעושה את דרך החיפוש והגילוי ולכל מי שמלווה דרך כזו (”ללמוד לעוף – מדריך מעשי”). והבנתי שנכון להוציא קודם את הספר הראשון. אני נהנית מהקריאה המחודשת בספר כמו אם שפוגשת את בנה אחרי טיול ארוך בעולם, שמחה לראות את התווים המוכרים ואת מה שהתווסף להם במסע. ומקווה שגם אתם תיהנו ותמצאו את השביל שלכם. הפעם אין לי ציפיות. אני פשוט מניחה לזה לקרות. בואו נראה לאן נגיע.