ממלמלת את עצמי לדעת

כולךְ וְאַתְּ תַּשְׁקִיעִי אֶת כֻּלֵּךְ בָּעֲרָכִיםוּבְעַצְמֵךְ — וּבַסּוֹףאֵיזוֹ זוֹנָה שׂוֹרֶטֶת תִּקַּח אוֹתָךְ בַּסִּיבוּבשֶׁלֹּא מוֹבִיל לְשׁוּם מָקוֹם. שָׁנִים הוּא חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ וּבָרַחוּמִי אָמַר שֶׁאַתְּ בַּיִתוּמִי אָמַר בִּכְלָל שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ קִירוֹת עַכְשָׁואוּלַי אַתְּ סְתָם עִם רֹאשׁ בַּקִּיר אַתְּוְכָל הַזּוֹנוֹת שֶׁמּוֹחֲאוֹת לוֹ כַּפַּיִם. יופיו של ספר הביכורים של עידית מצא קיים באופן בו המשוררת לוכדת את הרגעים השבריריים בחיינו לכדי טנא עדין של הבנה וחמלה. בפתיחות מפתיעה ובאורך נשימה, היא נוגעת בגעגוע המלווה כחוט עדין את השגרה, באהבות הבאות ונעלמות, וכן בחיי הבית ובתחושת החוסר הכואבת והיומיומית. בהומור ובחן, אך גם ברוך ובעוצמה היא חוקרת בפנימיות האישה, במערכות היחסים שלנו, בפחדים הרכים ובחיבור האנושי. ממלמלת את עצמי לדעת הוא קובץ שירים בהיר, המפליא להזכיר לנו — בחדות, במוזיקליות ובאינטימיות — כיצד אפילו דברים שהם לכאורה קטנים ואגביים, מגדירים את נפשנו וממשיכים לחיות בתוכנו. נמרוד שיין