משליך אך תופס

מַשְׁלִיךְ אַךְ תּוֹפֵס מייצג מסע פואטי הנפרש לאורך ציר האותיות ו"אדמת המילה" של המשורר. המסע חוקר את הדיאלוג האינטנסיבי בין גורל להכרעה ("תשוקות", "במה"), זיכרון והשראה ("אהובת הימים", "השראה") והמתח בין גוף לנפש ("יהלומים", "קדושה"). בין שבילי האנלוגיה למקדשי המילים, נרקמת עלילה של אהבה ראשיתית, אסורה וקדושה, הנעה בין חופת המציאות לבין עולם האמת של הרוח והשפה. מִלִּים פּוֹצְעוֹת, יְתוֹמֵי לַחַן,נְשׂוּאוֹת מִפֶּה שָׁבוּר לְלֵב שָׁלֵם,חוֹטְאוֹת, אַךְ אוֹהֲבוֹת.