צדו הכהה של הלהב

בְּלִי נֶדֶר הֲרֵינִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִילִרְאוֹת אֶת הַסֵּבֶל שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִמְנֹעַלֹא בִּזְהִירוּתוְלֹא בִּזְרִיזוּתלֹא בִּתְפִלָּהוְלֹא בְּנֵס עולמות טורדי נפש, משא הלב הכבד למול אנשים בכאבם המייסר שאין לו מזור ברגעי חייהם הכלים אל מול עיניו, לצד מראות עולם סובבים, זכים – זוהרים, של הבריאה המתפרצת. יפי הגוף, האהבה האנושית לסוגיה, המחשבה הדואה לצד חכמת החיים הנצברת בשירתו ובכתיבתו הסיפורית של הרופא גדעון ליפשיץ , רואים אור כעת בספר השירה והסיפורת שלפנינו. שורות שיר קצרות, חלקן דקות מן הדק אך מילותיהן – חוד התער בהן. במבט שאין דומה לו בשירה העברית והישראלית העכשווית, מבטו של אדם החווה את רגעי סיום החיים יום יום כחלק מהוויית קיומו, לצד מבטו העיקש, הבוחן עמוקות, קורץ חומרים לכלל משפטים ומצבי קיום שונים לכלל עושר מילולי. חוויית רכות וזרימה לצד קשיחות וכאב טמונה בין שורותיו אלה. תהיותיו נעות על הספקטרום בין קושי עצום לחדווה אדירה. פרקי ספר השירה שלפנינו הולכים לפניו, חוצבים דרך עבורנו אל האחר – הבלתי מוכר, אל האתי והלירי בו זמנית. השיר הנושא את שמו של הספר – 'צידו הכהה של הלהב'– מתייחס באופן ייחודי לצידו האחר של סכין המנתחים ומותיר בנו שאלה צרופה: מהו צידו הכהה של הלהב בחיינו, מה תפקידו. ספר שירה וכתובים מרטיט זה הינו ספרו הראשון – וכדבריו בסוף סיפורו 'גזים בדם': "כפור ירושלמי עושה אדים מנשימותיי כאשר אני צועד וגבי אל בית החולים. הנשיפה, מבין שפתי החשוקות, פורקת משא הלב."ד"ר שילהב קסט גדעון ליפשיץ, יליד 1976 - הר גילה.רופא משפחה והוספיס-בית בירושלים. נשוי ואב.