פיקאסו

”פיקאסו אמר לי פעם בלא מעט מרירות: ’הם אומרים שאני יכול לצייר טוב יותר מרפאל וקרוב לוודאי שהם צודקים. אולי אני מצייר טוב יותר. אבל אם אני מצייר טוב כמו רפאל, אני סבור שיש לי לפחות הזכות לבחור את דרכי והם צריכים להכיר לי זכות זו. אבל לא, הם אינם רוצים, הם אומרים: לא.’ בתקופה ההיא הייתי היחידה שהבינה את פיקאסו, אולי גם מפני שביטאתי את אותו הדבר בספרות, ואולי גם מפני שאני אמריקנית, וכמו שכבר אמרתי, לספרדים ולאמריקנים יש דרך הבנה דומה. מאוחר יותר דרן ובְרַאק השתתפו גם הם במאבק. אך ברגע ההוא המאבק הזה נותר מאבק לפיקאסו בלבד.” [גרטרוד שטיין, מתוך הספר] גרטרוד שטיין, סופרת ואספנית אמנות, נולדה בפיטסבורג ב־1874. ב־1903 השתקעה בפריז עם בת זוגה אָלִיס ב’ טוֹקְלָאס וניהלה סלון שבועי. עד מהרה היא פגשה את פַּבְּלוֹ פיקאסו שהגיע לפריז ב-1900 בהיותו בן 19 ואספה רבות מיצירותיו, מהן שניתנו לה במתנה – כמו הפורטרט הנודע – ומהן שרכשה בכספה. הטקסט שלהלן פורסם ב־1938 ונכתב בסגנון המינימליסטי: כתיבה מרמזת, עם חזרות, האופייני לשטיין, ומתאר את התפתחותו של פיקאסו בין 1900, שנת ביקורו הראשון בפריז, ל־1937, השנה שבה צייר את גֶרְנִיקָה. בד בבד יש בו תהייה על הטבע יוצא הדופן של החזון והיצירה של צייר גדול זה במאה ה־20.