חוש ההומור של הבוס הגדול

"ישבנו ליד בריכת מים שקטה בשולי הנהר. כשזיהתה שהדמות המתבוננת אליה מן המים זאת ההשתקפות שלה, לא ידעה את נפשה מאושר. נכנסה למים, ראתה את דמותה נשברת ומתערבלת במים. היא יצאה מהבריכה בקפיצה... הגיעה לזהב הארץ, לבדולח ולאבן השוהם. בכל מקום השתקפותה נראתה קצת אחרת. היא התבוננה רגע, רצה למקום אחר, ואני הולך אחריה. יודע שאשלם על כך מחיר כבד, ויודע שאשלם כל מחיר עבור הזכות לראות אישה מגלה את הנשיות של עצמה. שום זהב, בדולח ואבן שוהם לא יפים כמוה". מיכל מתארת לקורא את עולמו הפנימי של כל אחד ואחת מגיבורי הסיפורים, במקביל להתרחשויות חיצוניות שמשפיעות עליו. הסיפורים כתובים ברגישות והומור, וגיבוריהם, שנחשפים בפנינו, נמצאים בתקופות שונות בישראל וברחבי הגלובוס. נכיר את אביבה שאהבה לקלל, נראה מה קרה לרחב הזונה ומשה רבנו, נכיר את במבדו הקטן מנמיביה, שמאזין לסיפורי סבו בן המאה, ונבין איך פולק ונחמיאס חברים טובים, למרות שהם שונים כל כך זה מזה. הסיפורים נוגעים ללב, ומחזקים את ההבנה שאדם הוא אדם, באשר הוא. מיכל חייק, מטפלת באמנות משנת 1998. בוגרת התכנית לטיפול באמנות במדרשה לאמנות ותואר שני בבריאות הוליסטית בשילוב אמנויות באוניברסיטת לסלי. כמו כן, למדה גיאוגרפיה ופילוסופיה בירושלים, חינוך מיוחד, ולימודי צילום בתל אביב ובניו יורק. במקביל לעבודתה כמטפלת באמנות מיכל כתבה סיפורים קצרים אלו. ממקום זה, היא מזהה את גרעין האמת של הדמויות שבא לידי ביטוי בסיפורים. זהו ספרה הראשון.