ארבעה מחזות

ארבעת מחזות היסוד ביצירתו של צ`כוב. צירוף מופלא של ליריזם והומור, שירת הברבור של דורות, שעולמם נתרוקן משמעותו. מכאן - צבעי השלכת והשקיעה; ודאות הקץ ואשלית התקוה, התפרקות כל החוליות שקשרו בין עבר להווה, בין אדם לחברו: דמויות של אין חפץ, של אנשים מיותרים, ששעמומם הוא המתח היחיד של חייהם נטולי העלילות. דוגמת מופת של מחזות פיוטיות, שהטראגיקה האנושית ניתנת בה לא בהיטוט פסיכולוגיסטי, אלא במשיחת מכחול אצילי של אימפרסיוניזם והלך נפש. יצירה בפני עצמה הוא התרגום, המשמר את סגולותיה האמנותיות של יצירת המופת הרוסית בעברית חיה. מדויקת וגמישה להפליא.