שירה מרגישה גדולה (אבל באמת!)

לבנות בַּיִת מִקַּרְטוֹן, לְקַפֵּל כְּבִיסָה לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת, וְגַם אֲרוּחַת עֶרֶב לְהַגִּיד תּוֹדָה, לְהִתְקַלֵּחַ בְּעַצְמִי לְקַפֵּל מַפִּיּוֹת, לְכַבֵּד הוֹרִים לְהַרְגִּישׁ גְּדוֹלִים – אֲבָל בֶּאֱמֶת! אֶת כָּל זֶה וְעוֹד הָמוֹן, אוּרִי וַאֲנִי לָמַדְנוּ כְּשֶׁאִמָּא יָלְדָה תִּינֹקֶת וְנִשְׁאַרְנוּ עִם דּוֹדָה בְּרָכָה. גַּם אַתֶּם רוֹצִים? בּוֹאוּ אִתִּי וְתִשְׁמְעוּ אֵיךְ כָּל זֶה קָרָה.   דקלה יוספסברג מַנְחַת הוֹרִים וּמְחַבֶּרֶת רַב הַמֶּכֶר אמון ,לחזור הביתה, לראות שיש כאן עוד מישהו מְדַבֶּרֶת לָרִאשׁוֹנָה אֶל הַיְּלָדִים, וּמְסַפֶּרֶת לָהֶם שֶׁהֵם יְכוֹלִים, יְצִירָתִיִּים וּגְדוֹלִים. הַסֵּפֶר מְשֻׁלָּב בְּהַפְעָלוֹת מְהַנּוֹת;שֶׁל הַחַיִּים וּבְעִקָּר בְּהַרְבֵּה הַרְבֵּה אֵמוּן!