מחיאת כף-יד אחת

ספרו של אבי וימר מחיאת כף יד אחת, הוא מסע בסיפור "על אהבה וחושך" של עמוס עוז. כך מעיד עמוס עוז על שתיקתו כבדת המשקל, כבדת השנים:  "על אמי לא דיברתי כמעט אף פעם במשך שנות חיי עד עכשיו, עד כתיבת דפים אלה, לא עם אבי ולא עם אשתי ולא עם ילדי ולא עם שום אדם. אחרי מות אבי, גם עליו כמעט לא דיברתי, כאילו הייתי אסופי." (סיפור על אהבה וחושך- עמ' 581) המסע הזה בספרו של עמוס עוז, מנסה למשש ולהאיר את הצללים הסבוכים, המתעתעים והקסומים, שסובבים את השתיקה הזאת. שתיקה המשתרעת על פני חמישים שנה..! איך ניתן למשש צללים? איך אפשר להאיר אותם בלי שייבלעו בצילו של הפנס, בלי להסיטם, בלי להאפיל על יופיים של התעתועים? אולי באמצעות חוש אחר..  אולי דרך סיפור אחר... עמוס עוז: "מחיאת כף יד אחת, מאת אבי וימר היא בעיני אחת הקריאות הדקות, המעמיקות והמורכבות ביותר שנכתבו בעקבות סיפורי על אהבה וחושך. קראתי את דבריו בענין ובהתרגשות רבה." דליה וירצברג-רופא: "קראתי הרבה ממה שנכתב על "סיפור על אהבה וחושך". מחיאת כף יד אחת הוא הקריאה הכי רגישה ו"מרגישה" וגם מרגשת שקראתי. יש בו דיוק חד, כמה וכמה גילויים מפתיעים, ויש בו גם עוצמת הבעה נדירה." דר. דורית הופ: "התפעלתי מאד מאפשרות הכתיבה האיטית, המהורהרת והכל כך רגישה, במסע הזה ברומן רחב היריעה של עוז. זהו נסיון מיוחד ומרתק של קריאה אינטר- סובייקטיבית, שבה הטקסט נעשה חי וחשוף מפני שהוא הופך לבן-זוג למסע, כזה שנוכח בכל רגע, ממש כמו שהכותב נוכח בו."