פוליטיקה תקשורתית בת זמננו חלק א'

ספר זה , המופיע לראשונה בעברית , עוסק לטעמי באחד התחומים המרתקים ביותר במדע המדינה והוא ניתוח תופעת הסימביוזה המוחלטת בין שתי זירות אשר עוברות בעשורים האחרונים שינויים דרמטיים — הזירה הפוליטית והזירה התקשורתית . אם בעבר היה נהוג , גם במחקר האקדמי וגם בשיח הציבורי , להתייחס אל הזירות האלה כאל שני מרחבים נפרדים — הרי שכיום לא נוכל להבין את המערכת הפוליטית מבלי שנלמד את ההשפעות המפליגות שיש לייצוגים של מערכת זו באמצעי תקשורת ההמונים ; כמו שאי אפשר להבין את המוצר העיתונאי כיום מבלי לבחון את השינוי המפליג שעבר על המיוצגים — קרי , על השחקנים הפוליטיים . ייצוגי הזירה הפוליטית באמצעי התקשורת מושפעים כמובן מהשינויים המואצים המתחוללים במקצוע העיתונאות , בעבודת העיתונאים , במעמד העיתונות , בתפקיד שיש לה בזירה המדינתית והגלובלית , וכאמור במוצר המוגמר המוגש לצרכני התקשורת . למוצר זה חשיבות מפליגה : הוא אמור לשרת אותנו כאזרחים מיודעים המסוגלים לקבל החלטות מושכלות במשטרים דמוקרטיים . העובדה שיותר מאי פעם התקשורת מוגדרת לא רק ככלב השמירה של הדמוקרטיה , אלא גם כעסק כלכלי , משפיעה על ייצוגם התקשורתי של הפוליטיקה ושל הפוליטיקאים כחלק משיח הבידור הקל והתרבות הפופולארית . במקום ליידע את ציבור הבוחרים על הסוגיות הפוליטיות כפי שהיה נהוג באמצעי התקשורת בעבר , הם מלעיטים אותנו כיום בבידור פוליטי . הזירה הפוליטית אינה אותה הזירה אשר הכרנו במדע המדינה הקלאסי : מעמד המדינה נחלש , כך גם מעמד המפלגות , הצטמצמה יכולת המנהיגים לפעול , סוגיית רם לנדס , שהיה מנהל חברת החדשות של ערוץ , 0 הסביר בריאיון ל "ידיעות אחרונות " 6( ביוני ) 2008 כי "חדשות בטלוויזיה הן ז 'אנר רגשי . אם כך , אז מה ההבדל בין חדשות לטלנובלה ? זה בידור וזה בידור " . בטלוויזיה , לפי לנדס , אין שום דבר חוץ מתקשורת רגשית . "אם היא לא מרגשת , היא לא נוגעת באנשים ואז הם לא רואים אותה . אם טלנובלה זה תיאטרון , אז חדשות הן תיאטרון יפני במובן שזה תיאטרון של ניואנסים " . לפי לנדס , אלה שחושבים כי מציאות חדשה זו היא מסוכנת , היו רוצים לקבל תמונת עולם מסודרת . "הם רוצים לחשוב שחדשות זה חדשות ובידור זה בידור . אבל למעשה שניהם בעצם משחק.