חבורת אכפת לי

באחד הימים, כשעדן, ילדה רגישה ואמיצה, הייתה בדרכה הביתה מבית הספר, היא שמעה קול בכי וצעקות. עדן זיהתה ילד במצוקה כשמולו חבורת ילדים מאיימת. ליבה לא אפשר לה לעמוד מהצד מבלי לעשות דבר. היא רצה לכיוון ההתקהלות, ובתושייתה, הרחיקה את הילדים המכים, וסייעה לילד הפגוע.התמונה שראתה למול עיניה, לא נתנה לה מנוח. היא החליטה לעשות מעשה. בשיתוף עם אחיותיה וחבריה פעלה להעלות את המודעות למקרים של חרם ופגיעה בילדים. עדן וחבריה הקימו חבורה והציעו למחנכת משחק תפקידים שיעלה את מידת הכבוד לאחר.בדרך למדה החבורה על אהבה, מעורבות חברתית, על חברות ובעיקר על כוחה של קבוצה.במשך השנים, במקביל לעבודתה בפיתוח וניהול הלוגיסטיקה ויחידת המחשב, כתבה ישפה שירים, סיפורים ומחזות. את המחזות הציגה עם ילדי השכונה. חיה היא תלמידה נצחית, החוקרת ולומדת בסקרנות את האירועים ומצבי החיים איתם היא מתמודדת.