פזור

דַּלְתּוֹת הַתּוֹדָעָה נִפְתְּחוּ / וּמָה / עַל בְּלִימָה / הַמֶּרְחָק פָּלַשׁ פְּנִימָה”. פזור, ספרו החדש של זלי גורביץ’, מנסח רגעים פזורים בהם נחשפת החמקמקות של התפישה ושל המילים, רגעים בהם הזמן פ ורע את סדר העולם וההכרה נתקלת בגבולותיה. השירים מנסים להחזיק את מה שאינו מצליח להתכנס לשלם. זהו דיבור של תודעה שנפרצה. אניצי דמיון, קרעי ענן, עבר שנפער.