ספורי סבא-רבא

בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הֶחָרוּץ הַזֶּה, הִתְאָרְחוּ הֲמוֹן יְלָדִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו דִּבְרֵי חָכְמָה, עַל הֶעָבָר וְעַל הִלְכוֹת הַחַיִּים. הַסֵּפֶר מַפְגִּישׁ אֶת הַיְּלָדִים עִם אִישׁ מְיֻחָד וּשְׁמוֹ חָבִיב - אִכָּר, חָלוּץ, בּוֹנֶה הָאָרֶץ, בַּעַל אַהֲבָה מְיֻחֶדֶת לַטֶּבַע, לִבְנֵי הָאָדָם וּבִמְיֻחָד לִילָדִים. דֶּרֶךְ הַמִּפְגָּשִׁים עִם הַסַּבָּא-רַבָּא הַמְּיֻחָד, לוֹמְדִים הַיְּלָדִים עַל אַרְצָם, עַל בְּנֵי הָאָדָם וְעַל הַחֶבְרָה שֶׁבָּהּ הֵם גְּדֵלִים. הֵם נֶחְשָׂפִים לְנוֹשְׂאִים הַמְּעוֹרְרִים בָּהֶם עִנְיָן, מַחְשָׁבָה וְרָצוֹן לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים.