שניים שבלוליים

עֲדִי לֹא מוּכָנָה לְהַרְאוֹת לְאַף אֶחָד מָה הִיא מַחְבִּיאָה בַּיָּדַיִם, רַק לְאִמָּא!אֲבָל אִמָּא תַּגִּיעַ מְאֻחָר, וַעֲדִי מְבַלָּה הַיּוֹם עִם אַבָּא אֶת אַחַר הַצָּהֳרַיִם. אֵיךְ אוֹכְלִים אַרְטִיק עִם יָדַיִם קְפוּצוֹת? אֵיךְ מִתְנַדְנְדִים בְּנַדְנֵדָה?וּמָה יִתְגַּלֶּה לְכֻלָּם כְּשֶׁאִמָּא תַּחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה? שְׁנַיִם שַׁבְּלוּלַיִם הוּא סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים שֶׁל יָעֵל גּוֹבֵר, כַּלַּת פְּרַס דְּבוֹרָה עֹמֶר וְעוֹרֶכֶת בְּכִירָה שֶׁהִטְבִּיעָה חוֹתָם עַל סִפְרוּת הַיְּלָדִים הָעִבְרִית. סִפְרָהּ דּוֹקְטוֹר אַף וְזָנָב נִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ וְרָאָה אוֹר בְּסִפְרִיַּת פִּיגָ'מָה לְצַד סִפְרָהּ הַמַּגָּפַיִם שֶׁהִצִּילוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם. מִשִּׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת עַל דּוֹקְטוֹר אַף וְזָנָב:״יָעֵל גּוֹבֵר מַצְלִיחָה לְסַפֵּר סִפּוּר קָטָן וּמְעֻדָּן לִקְטַנְטַנִּים.״ נִירָה לֵוִין, דַּףדַּף״סִפּוּר עָדִין וְיָפֶה מְאוֹד, שׁוֹפֵעַ חֲמִימוּת.״ ד"ר נָעֳמִי בֶּן גּוּר, סֵמִינַר הַקִּבּוּצִים״הַכְּתִיבָה וְהַחֲרִיזָה מְלֵאוֹת חֵן, תַּעֲנוּג... נֶהְדָּר לְפָעוֹטוֹת וּלְיַלְדֵי גַּן.״ עֲטָרָה אוֹפֶק נֹעַם וַיְנֶר (כָּכָה בָּאתִי לָעוֹלָם, סִפּוּרֵי בֹּקֶר, מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת) הִיא בּוֹגֶרֶת הָאָקָדֶמְיָה לְאָמָּנוּת וְעִצּוּב "בְּצַלְאֵל", שֶׁאִיּוּרֶיהָ מִתְפַּרְסְמִים בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם. נֹעַם הִיא כַּלַּת פְּרַס מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל לְאִיּוּר סֵפֶר יְלָדִים.