ארגז החרומון שלי

גִּיל בֶּן הַ-4 הוֹלֵךְ לְיוֹם שִׁגְרָתִי נוֹסָף בְּגַן הַיְּלָדִים. הוּא מְשַׂחֵק, שׁוֹמֵעַ סִפּוּרִים, וַאֲפִלּוּ מְלַטֵּף זִקִּית אֲמִתִּית! אַךְ כְּשֶׁהוּא שָׁב לְבֵיתוֹ, אִמּוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁ"הַמַּצָּב מָתוּחַ" וְשֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן. גִּיל מֵכִין אֶת "אַרְגַּז הַחֵרוּמוֹן" שֶׁלּוֹ, וּמַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֶת כָּל הַחֲפָצִים הָאֲהוּבִים עָלָיו, שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ לְהִתְמוֹדֵד עִם מַצַּב הַחֵרוּם. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַעַת אַזְעָקָה, גִּיל וְהוֹרָיו מְמַהֲרִים לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן. בָּרֶקַע נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת נְפִילוֹת הַטִּילִים, הַפַּחַד תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַדְּמֻיּוֹת מְבִינוֹת יַחַד כֵּיצַד נָכוֹן לְהִתְמוֹדֵד עִם הַמְּצִיאוּת הַמֻּרְכֶּבֶת הַקַּיֶּמֶת בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל