יהונתן והזאב: מעשה בילד שאמר לא בא לי

יְהוֹנָתָן הַקָּטָן הוּא יֶלֶד שֶׁעַל כָּל דָּבָר אוֹמֵר "לֹא רוֹצֶה", מְסָרֵב לְהַקְשִׁיב וּמִתְרַגֵּז עַל כֻּלָּם. יוֹם אֶחָד, בִּמְקוֹם לָלֶכֶת לַגַּן, הוּא נִכְנָס לְבַדּוֹ לְיַעַר גָּדוֹל. בַּדֶּרֶךְ הוּא פּוֹגֵשׁ אִישׁ זָקֵן וְחָבִיב וּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁחַיִּים בִּסְבִיבָתוֹ, כֻּלָּם מַזְהִירִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַיַּעַר, אַךְ יְהוֹנָתָן מְסָרֵב לְהַקְשִׁיב. כְּשֶׁזְּאֵב גָּדוֹל מְאַיֵּם לִטְרֹף אוֹתוֹ, בַּעֲלֵי חַיִּים רַבִּים בָּאִים לְעֶזְרָתוֹ, וְגַם יְדִידוֹ הַזָּקֵן. יְהוֹנָתָן לוֹמֵד כַּמָּה חָשׁוּב לְהַקְשִׁיב לַסְּבִיבָה, וּבָהּ בָּעֵת מַעֲבִיר מֶסֶר חָזָק לַיְּלָדִים הַקּוֹרְאִים: לִלְמֹד לְהַקְשִׁיב, לִהְיוֹת פְּתוּחִים לְדֵעוֹת שֶׁל אֲחֵרִים וּלְאַפְשֵׁר לַזּוּלָת לַעֲזֹר לָנוּ וּלְיַעֵץ לָנוּ. זֶהוּ סֵפֶר נֶהֱדָר לְכָל "הַסַּרְבָנִים הַסִּדְרָתִיִּים", הַמְּבַטֵּא אֶת חֲשִׁיבוּתָן שֶׁל הַסּוֹבְלָנוּת וְהַהַעֲרָכָה כְּלַפֵּי הַסְּבִיבָה שֶׁרוֹצָה בְּטוֹבָתֵנוּ.