פלצ'ר וחגיגת האביב

כְּשֶפְלֵצֶ׳ר הִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה אֶל הַחֻרְשָׁה שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו... בִּמְקוֹם הַמַּעֲטֶה הַיָּרֹק הַבָּהִיר וְהֶעָשִׁיר שֶׁל הָאָבִיב, שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הָאֲדָמָה! שֶׁלֶג? מְאֻחָר כָּל כָּךְ בָּאָבִיב? יִהְיֶה קַר מִדַּי לַנִּצָּנִים וְלַפַּרְפָּרִים וּמָה יַעֲשׂוּ הַסְּנָאִי, הַקִּפּוֹד, הַיּוֹנִים וְהָאַרְנָבוֹת? פלצ׳ר הדואג ממהֵר לְספר אֶת חֲבֵרָיו... אֲבָל אוּלַי הָעֲרֵמָה הַלְּבַנְבַּנָּה וְהָרַכָּה שֶׁרָאָה, הִיא בִּכְלָל, מַשֶּׁהוּ אַחֵר?