מחשבות עגולות

עכשיו אני כבר יודעת למצוא את השקט באמצע הרעש. עכשיו אני כבר אמונה על כך. ימים, ללא לאות, רדפתי למצוא פיסה של שקט ורגע של מנוחה שלמה, שעה עגולה לגמרי, נקייה כולה, ורודה, שהכול בה יהיה נכון. ששום דבר לא יקרה בה לרעה, ששום דבר לא יזוז בה, לא יחריד את מנוחתה. כל הימים עמלתי, ללא הרף, למצוא מקום בו ינועו הכול רגישים-רגישים, זהירים-זהירים, מפנים דרך אלה לאלה, חרישית, ללא כל שאון. ששום דבר לא ידחוף, לא יתריע, שהכול יתובל במנעמים, דבר דבר במקומו, בתורו, בשמו, בזכותו... ככל שרדפתי אחר שעה שכזו, כך הלכה זו ונמלטה ממני. כמו להכעיס רחקה ממני, ואני נבהלתי לחפשה במקום אחר. אך תמיד געה מישהו בסמוך, מישהו פרע, חמס, קרע, מישהו זעק מן הקומה העליונה, מישהו התפרץ ודחף שבר וקלקל את הדממה. מעולם, בשום מקום, לא נמצאה לי הדממה הברוכה, השעה השקטה לה ייחלתי, שמעתה, שמעכשיו ואילך, אתחיל בה לעשות את הדבר הנכון!